עכשיו היא עטופה בכחול, שוכבת, דוממת.
והכאב בתום השנה המרתקת במחציתה
מתגבר במחשבה שכבר לא אוכל להודות לה.
לא אוכל להגיד תודה על מעשה שנשגב מכל מה שידעתי.
חשפתי אותה, למדתי אותה
היא נתנה לי להבין את גופה,
הרשתה לי לגעת בכל חלק שבה.
ראיתי את השפתיים, העיניים
חקרתי את לבבה.
אך - לעולם לא אדע מה התחולל בנפשה,
כשהכרתי אותה כבר עזבה אותה נשמתה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.