[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שילה זמורה-ביתן
/
מחסום כיסופים

בחורה יוצאת מחדרו של ד"ר וקסלר. "בעוד כמה חודשים כבר יראו לך
בטן", כך הוא אמר לה. היא העבירה ליטוף מגשש על הבטן, ניסתה
להרגיש משהו, התחלה וחייכה.
בחורה שעומדת להיזרק בעוד כמה רגעים ע"י אהובה בשנתיים
האחרונות מתהלכת ברחובות ת"א עם שמחה בלב, שיער פזור וריח
נרקיסים צונן. הוא אוהב כשהיא נותנת דרור לנשיותה; לובשת
שמלות, מתאפרת לעילא ומפזרת את השיער. "אשה צריכה ללכת כל הזמן
כששיערה פזור", כך הוא נהג לומר לה, האהוב. "כשאת אוספת את
השיער את חונקת אותו. אל לו, לשיער, להיות חנוק" - היא נזכרת
וממתיקה חיוך.
בעוד כמה חודשים כבר יראו לה בטן. היא מחייכת. היא לא יודעת
שבעוד פחות משעה יזרוק אותה האהוב לטובת אחרת, בלונדינית יותר
ומקומטת פחות. עם יציבה זקופה וציצים זקופים עוד יותר. כזאת
שלא מפליצה, לא מחרבנת, לא אוכלת עם הידיים ולא שואלת יותר מדי
שאלות. שקר גס של בוטוקס, שיער מחומצן וקוסמטיקאית מוצלחת. הוא
הכיר אותה כשביקר במוזיאון, התלהב מהמבטא  הזר שלה ומהמבט
החלול אותו פירש כמסתורי. אבל את זה הבחורה עוד לא יודעת, אז
היא מחייכת.
בחורה חדורת-עליזות מתהלכת בדיזנגוף כשלגופה שמלה חדשה מבד
מתנפנף ולכפות-רגליה סנדלים לבנים שטוחים. היא שמה פעמיה
לכיוון בית הקפה שלהם, שם תפגוש את אהובה.  
היא חושבת: "היית טוב אליי מאד, בין ירכיי שתלת עץ אהבתך
ופירותיו היו טובים לקצות אצבעותיי והנה עומדים להנץ".
"אני מאוהבת", היא חושבת.
בעוד כמה חודשים כבר יראו לה בטן. הבחורה, שבעוד רגע תושלך
לאנחות, מחייכת. היא לא יודעת.
ברקע אנשים ממהרים להספיק סידורים של בוקר, עושים שופינג,
הולכים לדואר, חוזרים מהבנק, מתווכחים על תור בקופ"ח, אוכלים
אומלט וסלט קיסר, מתעללים בחתולים, מדברים על עצמם ומקטרים על
כסף. חוסר בכסף. בכביש המכוניות צופרות ופוערות את החור
באוזון. חלק גם תתנגשנה זו בזו, או סתם בעמוד. אוטו תברואה ישן
ומרעיש במיוחד מעיף לכלוך בעצלתיים מהמדרכה אל הכביש.
ת"א כמנהגה נוהגת. הבחורה קורנת.
בחורה שאהובה זרקה יוצאת מבית הקפה, שיערה אסוף, לגופה שמלה
ישנה, איפורה מרוח, לכפות רגליה סנדלים לבנים מלוכלכים. בעוד
כמה חודשים כבר יראו לה בטן. היא בוכה, נושמת ומאמצת אליה את
הפיח של העיר, מנסה לשאוף קצת עידוד.
ברקע, בטלוויזיה של אחד מבתי העסק, חדשות. מבזק מיוחד: שני
הרוגים בפיגוע במחסום כיסופים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
גם זבל יכול
להיות אמנות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/4/07 16:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שילה זמורה-ביתן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה