|
היו ימים הייתי בא
עד מבטה
תוך עיניה
בה
היו ימים לאים באים
בימים
קמים ונופלים
מה אפשר
ויומר יומה
שלא באתי עוד;
תחילה הלכתי
יותר משבאתי
שנשכחתי
ששכחתי
והלכתי
ומה לקחתי משם
עם השכחה
לא סליחה
ולא מחילה;
זמן הנאסף
בנצח
ועולה זוכרנו מותו
בסוף קמטי המצח
בהרהור זך
שמיים חורצי דינים
ואפיקים היו שם
כמו קמטים
לעת זיקנה
כקשיש נטוש
ממתין למותה של שעה
ויממה ממיתה גם אותו
ואוספת
וחולפת צחיחה
על פני האדמה
ולא זכרתי עוד
מלבד תפארת המוות
שאינה מתרגשת
מבכי
ניגשת
אינה מתרגשת
קוטלת
נוטלת
והולכת
ושיבכה
כל העולם
|
|
|
... בכוונה אני
משאירה את הדלת
הימנית האחורית
פתוחה למחצה,
ומחכה לראות
אותם מנופפים
לי בהתרגשות
ועושים לי עם
הפה תנועות
של דג
באקווריום
משתוקקים...
אבל
אני לא מראה להם
שאני יודעת,
אני רק מעלה על
פני חיוך של
הכרת תודה -
ואז, כשהם כבר
לא בודדים-
משלחת אותם
לדרכם...
צפיחית בדבש
בטיזר לסלוגן
"כל האנשים
הבודדים" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.