כבר שעה וארבעים וחמש דקות שיושב חואן-מרקוס, בידו עט הפרקר
הירוקה החדשה שלו והיא מלאה בדיו עד סוף ובמכסה ישנן יותר
סימני שיניים מאשר דיו על הדף. שיגעון הכתיבה של חואן-מרקוס
כבר כבן יומיים, ואם לדייק הוא כשלוש שעות ושלושים ושבע דקות
יותר בוגר משיגעון ההליכה על חבל שלו. שיגעון ההליכה על חבל
שלו הוא שיגעונו הצעיר והוא בן חצי דקה, ואם לדייק, עשרים ושבע
שניות. אך הבא נניח רגע קט למספרים ולא נתעסק בבגרותם של
שיגעונות ונחזור לעיקר. כי עיקרו של עניין מתמקד באותה מחברת
השוכבת אל מול חואן-מרקוס והיא משווה לטיפת דיו שתיפלט לכבודה.
הלוא, היום הוא יום חגיגי בשבילה והיא בת חודשיים וארבעה עשר
יום. בכל אותה תקופת חיים קצרה של מחברת זו היה עליה לעמוד,
משתדלת להישען על חברותיה, ומייחלת לאותו רגע מיוחד שבו ייקח
אותה האדם שייראה לו לנכון ויעביר את ברקודה בלייזר האדום.
ואין רגע מאושר מזה למחברת כאשר היא רואה כי בעליה החדשים קונה
ביחד אתה גם עט חדשה והיא ירוקה ונוצצת ורק משווה כי אדם מסוים
יגיע סוף-סןף ויכתוב אתה מילים בביתו ולא קשקושים בנייר
הקשקושים העומד ליד סלסלת העטים.
אך כמה שייחלה לרגע זה כך גודל האכזבה. והאכזבה מתמקדת עכשיו
בחואן-מרקוס אשר אגלי זיעה מטיילים על מצחו והוא כוסס את עטו
כבר שעה וארבעים וחמש דקות ומייחל לרגע שתיכתב מעצמה יצירת
המופת הבאה שלו. את יצירת המופת הקודמת שלו כתב חואן-מרקוס
ביום האתמול וכבר מכירה אותה שילה השכנה, ויוסף מכסח הדשא,
ואלי הגנן, ויוליה ידידתו הטובה, וחיים הדוור , ועוד רבים
אחרים. והוא, חואן-מרקוס, שונה מכולם, והוא יוצר וכותב ואף
מידי פעם, או ליתר דיוק פעם, הולך על חבל. ולא בכדי הוא קורא
לעצמו חואן-מרקוס והוא משווה לחיים טובים יותר. ובחייו הטובים
יותר הוא רואה את עצמו יושב, מחברת לפניו, והוא נמצא בדירה קצת
גדולה יותר מדירתו הנוכחית. כזה הוא חואן-מרקוס, צנוע הוא ורק
את שמו הוא משנה ודירתו קצת יותר גדולה. בחייו החדשים יוצא
חואן-מרקוס לחנות הספרים שנמצאת בר"ח יהודה הסנדלר, והוא הוזמן
לשם על-מנת לחתום על ספריו רבי המכר. את הכסף שהרוויח מהספרים
הוא נותן לילדים יתומים והוא עצמו מסתפק בדירתו הלא כל-כך
גדולה ובלבד שיעריכו אותו אנשים ולא ישמחו לאיד. כי על הכל הוא
חושב וגם את המפולת הוא כבר מתכנן והדיו בעט הפרקר הירוקה שלו
עדיין מלא עד אפס מקום.
אישתו, לעתיד כמובן, שהכירה אותו דרך סיפורו המפורסם ביותר:
"כוחה של הכתיבה היוצרת" מלטפת עתה את ראשו והוא כותב וכותב
כמו נכנס בו דיבוק. אך הוא מביט במחברת החדשה ורואה כי אפילו
מילה אחת לא כתובה שם והוא נזכר בממוצע המילים שקרא עליו
באינטרנט: כחמש מאות וחמישים לשעתיים והשעון מורא כי כבר עברה
שעה וחמישים ושבע דקות והוא אינו יכול עוד להשלים את כל חמש
מאות וחמישים המילים. הוא מעלה בזיכרונו את פניה הזוהרים של
שילה לאחר שקראה את סיפורו הקודם והיא שופכת עליו את שבחיה
ומעודדת אותו לכתוב עוד. את הסיפור, הוא נזכר, כתב משעמום. דף
קרוע ממחברת על שולחנו והוא מותש מישיבה מרובה אל מול
הטלוויזיה. באותו רגע רשם את כל שעלה בראשו והוא ממלא חצי עמוד
וכבר רץ להראות את סיפורו החדש לשילה. לאחר שחזר מאותו סיבוב
מכרים על מנת להראות לכולם את כשרונו החדש והוא שמח ומרוצה
בעקבות התרגשות היצרים שהורעפה עליו בגלל מאה שלושים ושבע
המילים שנפלו על הדף ברגע נדיר של יצירתיות, הוא הביט על הדף
שעבר ידיים אין-ספור בעודו מצפה בכיליון עיניים לפרץ היצירה
הבא. אך מה שחואן-מרקוס לא שמע הוא את תגובתם האמיתית של אנשי
השכונה. אך ברגע שעלתה בדעתו מחשבה זו, בעודו נזכר בתגובתו
המאופקת של חיים, הוא החליט בתוך תוכו לשנות את סוג המספר והוא
כבר אינו מספר כל יודע. הוא נשכב במיטתו ועצם את עיניו לעולמות
אחרים.
ובחלומו שני נמרים בצבעי כתום בוהקים. מאחוריהם מדבר אין-סופי
צבוע בצבעי הקשת, והם עומדים האחד ליד השני ודף נייר עומד
כחומה לפניהם. אחד מהם נעמד ומנסה לקפוץ מעל דף הנייר אך הוא
מתנגש בו ולא מצליח לעבור, בעוד השני מתיישב, חיוך גדול על
פניו ולפתע הוא נימצא בצידו השני של דף הנייר.
חואן-מרקוס התעורר והוא מריח ריח חריף של זיעה. הוא קפץ אל
המקלחת ושם פירש את חלומו בפשטות: הוא דמיין את עצמו מרחף
באוויר. ספרים, ספריו שלו, עפים מסביבו ומספרם רב משאפשר
לספור. לכל ספר יש כשבעה הוצאות שונות וברקע הוא רואה את עדר
הקוראים המושבעים רצים, ובידיהם ספר ועט, על מנת שייתן להם את
חתימתו מלווה בהקדשה כי, וזאת נהיר לחואן-מרקוס, גם כאשר יגיע
לגדולה הוא יישאר נחמד וטוב-לב. הוא יצא מהמקלחת והחליט
בוודאות עכשיו: הוא הולך לקנות מחברת ועט! עתה יגשים את חלומו!
נמרים לא באים סתם בחלומות, חשב.
ועתה, כאשר אישתו הדמיונית מלטפת את ראשו היא קוראת את כל
מחשבותיו, והוא מתענג על רוך ידיה ונישען לאחור. תם עוד יום,
הוא חושב, ומותר עכשיו קצת לנוח. הוא כתב הרבה היום ומחר יש לו
שוב מסיבת עיתונאים. הוא קם ונשכב במיטתו, אישתו לידו מלטפת
אותו והוא שותק, מרים את שלט הטלוויזיה ולוחץ על כפתור ההפעלה.
הוא נירדם מהר מאוד ובחלומו הוא רואה שוב את הנמר המנסה לקפוץ
מעל דף הנייר. אך הוא כבר התייאש והמשך החלום קצת מתערפל...
לחיים הדוור יש שלושה בנים ובת, והוא בקושי מצליח לסגור את
החודש. לחיים יש בבית ספרייה מיוחדת במינה: פרט לשני ספרים
מקוריים יש על המדף כעשרים ושבע מחברות שחלקן נראות כמו הגיעו
מהמאה הקודמת. בביתו אין טלוויזיה והוא משתדל לעבוד שעות
נוספות על מנת שאולי יצליח סוף-סוף להשיג מספיק כסף כדי להירשם
לספרייה. בעשרים ושבע המחברות שעל המדף רשומים אין-ספור
סיפורים שהוא רושם כמעט כל לילה כאשר הוא חוזר מעבודתו. מכלול
העובדות האלה הם הסיבה לאושרו הגדול של חיים כאשר הוא ראה,
בבוקר למחרת, מחברת חדשה בתוך פח האשפה של משפחת אבארבנל והיא
בוכה ומחבקת בין זרועותיה עט פרקר ירוקה.