כמו משורר טעון בתחילת דרכו הוא חזר על המילים האלה, כאילו היה
תינוק שלמד לדבר וכעת חוזר שוב ושוב על אותן מילים ספורות שרק
אותן הוא מסוגל לומר. וממש כמו התינוק, בפעמיים- שלוש הראשונות
זה היה מאוד חמוד. וכמו אצל המשורר, התפעלתי למשמע אותן המילים
והדימויים שהציפו את פיו. אך התרגשות זו נמשכה רק לפעמיים-שלוש
הראשונות, כשעוד לא הבנתי את המשמעות הנסתרת שבדברים. בהתחלה
קישרתי את אותן המילים לנסיון שלו לדבר בשפה ציורית, ואף שקלתי
לומר לו שאין בכך צורך ושמוטב כי נישאר שנינו עם אוצר המילים
הקבוע ולא ננסה להיות מה שאנחנו לא. לא אמרתי לו את זה כי
חששתי שיבין אותי לא נכון - מה שקורה לי עם הרבה אנשים -
וייפגע. אחר כך שבו אלי הפרנויות שאולי הוא התכוון לצורתי
החיצונית, אך מיד שבתי לעשתונותיי והבנתי שלא ניתן למצוא קשר
בין המילים לסיטואציה בה הן נאמרו גם אם ממש אתאמץ.
ואז, כמעט לפני שנגמרו לי הפרשנויות למילותיו, במן הארה לא
מובנת, הבנתי את כוונתו.

"בחייך, נו תזרמי... תזרמי, אל תהי כבדה, נו, יאללה, אל תהי
כבדה... תזרמי..."

בהתחלה הייתי די בהלם מהפרשנות הזו. אחר כך צד כלשהו שבי התאפק
לא לצחוק, ובייחוד לא ליד הצד האחר שנפגע עד עמקי נשמתו והתלבט
אם לפרוץ בבכי או שלא.

המילים האלו "תזרמי", "אל תהי כבדה"... הצד הצוחק שבי כל כך
שועשע לשמוע אותו חוזר עליהן שוב ושוב, והיה בטוח שהחזרה הזו
נועדה לשם הבידור האישי שלו.
מה זה "תזרמי"? את לא נהר ולא אגם, והזמן היחיד בו את זורמת
הוא בזמן המחזור, אבל אל תגידי לו את זה, זה בטח יגעיל גבר
גברי שכמוהו. ולגבי ה"אל תהי כבדה"... זה באמת נושא כואב שאני
אשתדל לא לצחוק עליו יתר על המידה, אבל... כמה שלא תרזי
ותתכווצי, מבנה הגוף תמיד יישאר ולו קצת גדול יותר משל בנות
המגזינים והמסלולים. שיקבל את זה או שלא יסתכל. ואם הוא לא
דובר על החיצוניות...? גם אז אני רוצה הסבר פרטני ל"אופי כבד".
מה זה בדיוק?! "אופי כבד" זה אופי שעומד על עקרונותיו, שלא
מסכים לכל גחמה מטורפת של כל אחד,  שמעז להתנגד לרצונות של
אחרים או חס וחלילה מממש את אלו שלו? "אופי כבד"... אני מצטער,
אני זז שנייה להתפקע מצחוק, כבר חוזר.

"יוו, למה את לא זורמת? נו, סתם את כבדה..."

לאחר שפרק את גל הצחוק שהכביד עליו, ניגש הצד המגחך שבי לבדוק
את שלומו של הצד הפגוע שבי, שעמד על סף שבירה.
אני באמת כבד? למה הוא אמר את זה?... זה כל כך מעליב ופוגע!
ולמה הוא חייב לחזור על המנטרה הזאת כל כך הרבה פעמים?! שמענו
בפעם הראשונה, תודה (כאן קוטע אותו הצד שעדיין מצחצק עוד מעט,
ומתנגד נחרצות בטענה שזו בדיחה ממש טובה ולכן מותר לחזור עליה
כמה פעמים ואף רצוי, שכן צחוק בריא לבריאות). אבל זה מעליב!
את כל כך מתאמצת לרצות אותו ואת העולם, וכשאת קצת נחה כדי
לצבור כוחות אז את כבר כבדה ולא זורמת? הרי בכל מקרה, תמיד
יהיה הסיכון שתיתקלי במשהו שבגללו יאמרו לך "תזרמי" ו"אל תהי
כבדה"... הדרך היחידה שלך להיות קלילה ולזרום היא פשוט להיות
נתונה למשאלת ליבו של כל העולם ולוותר על זו שלך. ואת לא תוכלי
לעשות זאת. סליחה, את לא רוצה לעשות זאת. וזאת הבעיה.
כאן שוב התפרץ המשועשע שלי סוף סוף אנחנו מסכימים על משהו,
אחי הבכיין, היא באמת לא רוצה לעשות זאת. וגם אנחנו לא אפילו
יותר ממנה. רק ש... למה זו מהווה בעיה? הבעיה היא שהוא וכל
השאר העולם, שדובקים בגישת ה"תזרמיאל תהי כבדה" וכל השאר
המילים שמביישות את עולם הדימויים, לא מקבלים את העובדה הקיימת
הזאת.

בשלב הזה כבר עייפתי מלשמוע את שניהם מתדיינים על מר גורלי
בעולם של "זורמים" ו"לא כבדים", בייחוד כשהאחד מלגלג על התופעה
והשני בוכה וכואב עליה, אך שניהם מגנים אותה נחרצות.
הודתי לשניהם על החומר הרב למחשבה, וממש לפני שסיימתי את נאום
התודה, הלגלגן שבי אמר תחשבי על זה... תזרמי איתנו...