פארק שעשועים ענק. שמש במרכז השמיים. לונה לא אוהבת את כל
הילדים האלה. רוצה להיות ליד אמא שלה. לא לעזוב. לא ללכת לבד.
תהיי ילדה גדולה.
לא רוצה.
כל הילדים אוהבים את הגלגל הענק. כדאי לך, רואים הכל מלמעלה.
העולם כולו מסתובב ונטרף כמו חפיסת קלפים של אורות וצבעים. לא
רוצה. מתיישבת.
הגלגל מסתובב ועוצר.
כל הילדים רצים אליו, צוהלים, שיערם הדק מתנופף, קח אותנו אל
על הם מדקלמים שורות מוכנות מהגן ובואו נעצור למעלה, נראה את
העולם קטן ונרגיש גבוה.
לונה לא רוצה.
לא רוצה.
על הגלגל הנשימה נעצרת, הגוף הקטן מתמלא אוויר כואב בריאות,
פחד משתק את הידיים הקטנות שלה והיא רוצה לצעוק ולא יכולה, כמו
בחלום רע.
רק להחזיק חזק חזק ותיכף הכל ייגמר. כל הילדים אוהבים את הגלגל
הענק. כ-ו-ל-ם. תהיי ילדה גדולה ושבי כבר בשקט.
לא רוצה. רוצה להחזיק את האדמה ואת אמא שלה. אמא בואי אליי. אל
תעזבי לי את היד, זה כואב לי להחזיק לבד.
הגלגל זז וכל הילדים דוהרים למטה, בטור נמלים ענקיות עטים אל
ההורים. לונה יורדת בזהירות של זכוכית. צעד אחר צעד ולא נגמר.

אמא שלה אומרת אחרי שנים, מה יש לך? קצת פרספקטיבה על העולם,
תסתכלי מלמעלה. מלמעלה הכל נראה קטן ולא חשוב כל כך.
רק לא זה.
לא רוצה.
מצידה שהכל יהיה גדול וחשוב.


(ותודה להורי המקסימים שמעולם לא הכריחו אותי ללכת ללונה פארק)