עמירן כהן / אמא |
על קברך אמא
בוכייה
הזמן חלף
אני לבד
מתמודד עם מצב
והלב נשבר
אלוהים שומע
את מה שכואב
ואני הילד
שאותך איבד
כוכב שכבה
מזכיר לי אותך
ביום שנפרדת בלי לומר מילה
מה שנשאר זיכרון ישן
איך את עוצמת עיניים
והולכת מכאן
פרח נקטף
כמה שזה צבט
שהנחתי את גופך
בקברך הקר
הפסקתי להזיל דמעה
אמא אמא את מלמעלה
צופה בדרכי
אם אני טועה
הראי את מסלולי
שלא אמעד
כל יום שעובר
מנסה להזיל דמעה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|