נכנסתי לבניין שדרה החמישית. קומה 24. זה מה שהוא אמר לי.
לקחתי איתי את הציוד, תיק אחד גדול שבתוכו היה הכל. כשנכנסתי
לבניין חיפשתי את המדרגות כי אני לא אוהב מעליות, אני תמיד
מפחד שהן יתקעו באמצע, אבל לא מצאתי. זה היה בניין גדול
ומסובך, נאלצתי לקחת את המעלית. לחצתי על הכפתור שקורא למעלית.
היד שלי הזיעה והשאירה קצת רטיבות על הכפתור, הייתי לחוץ. זו
פעם ראשונה שאני עושה את זה. אחרי 30 שניות הגיעה המעלית.
הייתי לבד על המעלית. היא עולה ופתאום היא עוצרת בקומה
העשירית. הייתי בטוח שמשהו קרה אבל סתם נבהלתי. למעלית נכנס
איש מבוגר, קירח, שמן ונמוך. גוץ כזה. הייתה לו חליפת עסקים
ותיק שחור שסגור עם קוד. והא הזיע כמו מטורף.  חשבתי על האיש
הזה, הוא נראה לי עצבני כאילו בתיק הזה יש כמה מיליוני דולרים,
במזומן שהוא נותן לאיזה מישהו שהוא משחד. הוא בטח צריך לשלם
למישהו כדי שיהרוג את אשתו. יש לו אישה שחושדת שהוא בוגד בה
ושלחה עליו בלי שידע איזה בלש שיחקור והוא מכיר את הבלש והבלש
אמר לו, אז הוא צריך לשלם כדי שיהרוג אותה, ככה הבנאדם הזה,
משוגע. לא אוהב שלא סומכים עליו. יש לו הרבה כסף שאין לו מה
לעשות איתו ובמקום להשתמש בו לצרכים טובים, הוא משתמש בו בשביל
להרוג את אשתו, שפעם הוא אהב. אהב, עד שראה את הבלונדית בפאב
שנשארה איתו רק כי גילתה שיש לו כמה מיליארדי דולרים בבנק.
אהב, עד שהיא כבר לא סמכה עליו. אהב, עד שהיא כבר הזדקנה
ונראתה כמו  איזו זקנה מרופטת ואז הוא החליט שהוא צריך לחדש.
אז הוא החליט להרוג אותה, כי היא לא סומכת עליו, כי אין לו מה
לעשות עם הכסף שלו. אבל הוא לא יכול להרוג אותה אז הוא צריך
לשלם למישהו שיהרוג את אשתו. בקומה ה-15 הוא ירד. הוא יצא מהר
מהמעלית כאילו אני יודע עליו הכל, כאילו הוא פחד ממני.
המשכתי לעלות לבד. מספר הקומה שהמעלית הגיעה אליה היה כתוב מעל
הדלת, ראיתי את המספרים עולים. 16, 17, 18. נהייתי יותר ויותר
לחוץ. הגעתי לקומה 24. המעלית נעצרה ונפתחה הדלת, יצאתי ממנה
במהירות. זו הייתה הקומה האחרונה בבניין והיה שם פתח לעלות
לגג, עליתי לגג. סגרתי חזק את הפתח ושמתי עליו איזו קופסא
שהייתה שם, כדי שאף אחד לא יעלה.
זה היה בשעות השקיעה ומהגג היה אפשר לראות את השמש שוקעת.
השמיים נהיו אדומים כתומים, וכל האנשים שלמטה, מתחתיי, הלכו
בלי לשים לב למראה הזה. פלאי העולם. השמש נעלמת מתחת לים
וחוזרת מחר בבוקר בצד השני של השמיים. לכולם זה נראה סתם עוד
משהו שקורה בעולם הזה, אבל אני יודע שזה לא סתם, שזה מיוחד.
אני שם לב לכל הדברים המיוחדים שקוראים בעולם הזה. לכל הדברים
הקטנים שאף אחד לא רואה, או לדברים שלכולם הם נראים רגילים אבל
אני יודע שהם לא.
האנשים למטה המשיכו ללכת, השמש נעלמה לגמרי מתחת לים והכל
החשיך. מפנסי הרחוב שדלקו יכולתי לראות את האנשים למטה. לכל
אחד מהאנשים האלה יש סיפור. כל האנשים האלה חיים בעולם אחד של
כולם, העולם הרגיל, אבל לכל אחד מהם יש עולם משלו. עולם שבו
הוא מחליט מה קורה, עולם שהוא מנהל.  כל אחד מהם הוא האלוהים
של העולם שלו. לכל אחד מהם יש סיפור. יש סיבה לזה שדווקא בשעה
הזאת הם הגיעו לרחוב הזה, ועברו מתחת לבניין שאני עומד על הגג
שלו. שמתי לב לאחת מהאנשים האלה. היא הייתה אישה יפה,
בלונדינית. מבעד למשקפת יכולתי לראות את הפרצוף העצוב שלה. היא
נראתה שמחה בשביל העולם הרגיל, אבל בעולם שלה היא עצובה. ראיתי
את זה על הפנים שלה. בעולם שלה, חברה שלה בגדה בה, פגעה בה.
בעולם האמיתי החברה הזאת לא קיימת. בעולם שלה, היא הרגיזה אותה
והיא לא יכולה להתעלם. בעולם האמיתי - היא מתעלמת מכל האנשים
שמעצבנים אותה, אבל האישה היפה כבר לא יכולה להתעלם. כי בעולם
שלה, שאף  אחד לא יודע עליו,  פגעו בה ובגדו בה, עיצבנו אותה.
אז העולם האמיתי נראה בשבילה אחרת פתאום. כאילו הכל בו השתנה,
כאילו כל האנשים האלה פתאום כן מעצבנים אותה, היא מתחילה לשים
עליהם והיא שוכחת מהעולם שלה. היא ממשיכה ללכת ונעלמת לי
מהמשקפת.
כל הציוד כבר היה בחוץ. הייתי מוכן לרגע הגדול. עוד 20 דקות.
יש לי עוד עשרים דקות. חשבתי לעצמי למה אני עושה את זה. למה
עשיתי את כל הדרך הזאת עד לפה. למה אני עומד פה על גג הבניין
הזה ומסתכל מבעד לכוונת שלי.  
הוא נכנס למסעדה. עשרים דקות שכבתי מבלי לזוז חיכיתי בסבלנות.
עכשיו כל מה שאני צריך לעשות זה לכוון עליו ולפגוע לו בדיוק
במצח. זה קשה. אני רואה אותו מקרוב. הוא די עצבני. ככה לפחות
הוא נראה. בטח עבר עליו משהו היום. הוא בטח יודע שהזמינו את זה
עליו. הוא בטח יודע שעוד מעט הוא עומד לחטוף את זה ישר למוח.
הוא בטח יודע גם מי הזמין את זה עליו. הוא בטח יודע גם שאני
הוא זה שעושה את זה. הוא בטח יודע הכל. אני צריך להוציא את כל
המחשבות האלה מהראש שלי, אי אפשר לעשות ככה את העבודה הזאת. אם
כל פעם שהייתי עושה את העבודה הייתי חושב כל כך הרבה אני לא
בטוח שהייתי יכול עכשיו לחיות עם עצמי. זו פעם ראשונה שאני
מכיר. פעם ראשונה שאני הולך לעשות את זה למישהו שאני מכיר.
אולי בגלל זה אני מוטרד.  רק אתמול ישבנו ביחד על כוס בירה.
ועכשיו אני מכוון אליו את הכוונת שלי.  מעניין מה אישתו הייתה
אומרת לי. אולי בכלל היא זאת שהזמינה את זה. אני לא יודע מי
הזמין את זה. קיבלתי מכתב, שאומר לי איפה להיות ומתי ושהכסף
יועבר אליי אחרי הביצוע לחשבון בנק. בשביל חצי מיליון דולר
להרוג את החבר שלך.
הגיע הזמן. הוא יושב. הכוונת מכוונת בדיוק למצח שלו. עוד שנייה
אני אלחץ על ההדק והמוח שלו יתפוצץ. עוד שנייה אני אשכח מכל מה
שחשבתי עליו. עוד כמה ימים אני אלך להלוויה שלו ואחבק את אישתו
ואבכה. ואני אגיד לי שאני מצטער ושאני אהיה פה בשבילה תמיד ואז
בלילה אני אזיין אותה. כמו תמיד.
יריתי. בדיוק במצח. פוצצתי לו את המוח.  אחרי זה קיפלתי את
הנשק והחזרתי אותו לתיק. השארתי את התיק על הגג וקפצתי. קפצתי
24 קומות.