ראובן משני / ילדות |
על דמה דבר לא נאמר
כמו היה דמה עפר ואפר
עף עם הרוח בין הדיונות ליד הים
כמו דמה לא היה דם.
על דמה דבר לא נאמר
כשהתקרש לכדי כתם השקט שרר
היא נותרה לבדה במיטה הקטנה
מנסה להבין את הדם, את דמה
ועם אור בוקר לאחר שינה טרופה
עת ניקתה את עצמה והביטה במראה
לחשו לה עיניה
הוא לקח את תמימותך, את כבר לא ילדה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|