האור של פנס הרחוב לבן וקר. האור פוגע בטיפות הגשם והופך אותן
למסך של חוטים בצבע כסף.
אני עומד מחוץ למעגל האור שעושה הפנס, ומסתכל בחלונות של הבית
של משפחת שיפמן. יש לי מטריה אבל אני בכל זאת כבר די רטוב. אני
לא נעמד בכניסה של הבית השכן כי משם אני לא יכול לראות את
החלונות של משפחת שיפמן. וגם מישהו מהדיירים עלול לשאול אותי
מה אני עושה שם, ואני לא מחפש להסתבך.
אני כאן כי מר שיפמן חושד שאשתו בוגדת בו. מר שיפמן אמר לאשתו
שהוא נוסע לחו"ל, אבל בעצם עכשיו הוא במלון בתל אביב, מחכה
לשמוע ממני. גברת שיפמן לעומת זאת נמצאת בבית לבדה. מזה שהאור
בסלון דולק אני מסיק שהיא בסלון. אבל אני מחכה בסבלנות, אני לא
אופתע אם היא בוגדת. כל הנשים זונות.
איש אחד עובר עם הכלב שלו. בגלל שאני תמיד שם לב לפרטים אני
רואה שהכלב בינוני בצבע בז' ויש לו קולר כהה. באור הלבן של פנס
הרחוב קשה לראות את הצבע האמיתי שלו. הכלב רטוב. לאיש יש מטריה
ומעיל גשם ארוך והוא מדבר בסלולרי שלו בקול שקט. אולי עם
המאהבת שלו. אני לא אתפלא, כל הגברים בוגדים.
האור בחדר האמבטיה של משפחת שיפמן נדלק. אם הוא ידלוק כמה דקות
ויכבה, אולי היא סתם נכנסה לשירותים. אם זה ייקח יותר זמן,
אולי היא מתקלחת לקראת יציאה, או לקראת קבלת אורח בבית. כבר
ראיתי את גברת שיפמן. היא נראית טוב. לא מעולה אבל טוב. יש לה
ציצים גדולים ושיער ארוך, הרבה גברים אוהבים את זה. גם אני
מעדיף ציצים גדולים, למרות שהציצים של שלי היו בינוניים כאלה.
בינוניים אבל יפים.
האיש עם הכלב חוזר. הוא כבר לא מדבר בסלולרי ועכשיו הוא תוקע
בי מבט חשדני כשהוא עובר ליידי. אני מעמיד פנים שאני לא שם לב.
הכלב מושך אותו הלאה, בטח הוא כבר רוצה להיכנס חזרה לבית החם
והיבש שלו. אני מבין אותו. הגשם הזה יורד בלי הפסקה.
גם בלילה שבו שלי עזבה אותי ירד גשם. חזרתי הביתה רטוב כמו
כלב, עם מצב רוח של ג'וק שדרכו עליו. רטוב בגלל שעמדתי בגשם,
ומעוך בגלל מה שקרה. מה שקרה זה שגם בלילה ההוא עקבתי אחרי אחת
שבעלה חשד שהיא בוגדת בו. אבל היא כנראה קלטה אותי מחוץ לבית
שלה, והיא שלחה את ההוא שזיין אותה שיעיף אותי. הוא היה בחור
גדול ואני לא מחפש צרות. אני לא מקבל תוספת למשכורת אם אני
הולך מכות. אבל ההוא בכל זאת דחף אותי, חזק, ואני נפלתי על
התחת בתוך שלולית. כשהתחתונים שלך רטובים אתה תמיד מרגיש כמו
ג'וק שדרכו עליו. ככה יצא שהגעתי הביתה כמה שעות מוקדם יותר
ממה שאמרתי לשלי, וככה יצא שתפסתי אותה מזדיינת עם איזה שמוק.
הוא לא היה כל כך גדול וגם אין כאן שאלה של משכורת ולכן נתתי
לו כמה אגרופים טובים לפרצוף תחת שלו והעפתי אותו קיבינימט.
אבל שלי הלכה איתו ולא חזרה. כל הנשים זונות, כמו שאמרתי.
חוץ מקלרה, אולי. קלרה היא הקופאית בסופר איפה שאני עושה את
הקניות שלי. היא עושה הרבה משמרות לילה כי היא צריכה לפרנס את
הבן שלה מאז שהבעל המניאק שלה עזב אותה בשביל איזה כוסית
צעירה. כל הגברים בוגדים, כמו שאמרתי. אני הרבה פעמים עושה
קניות בלילה אחרי שאני גומר משמרת מעקב, וככה יצא לי לפגוש
אותה. אולי יום אחד אני אשאל אותה אם היא רוצה לבוא אליי הביתה
לקפה.
האור באמבטיה כבה ועכשיו נדלק האור בחדר שינה. אולי היא מתלבשת
כדי לצאת. העמוד של פנס הרחוב מכוסה בצבע כסף. בגלל שאני תמיד
שם לב לפרטים אני רואה שבשליש התחתון שלו הוא מחוספס וגבשושי
ומעל זה חלק. אולי מתישהו כשהצבע התחיל להתקלף ריססו אותו בצבע
חדש בשליש התחתון וזה  התייבש ככה, מחוספס. אני מת לסיגריה אבל
אני לא יכול לעשן עכשיו. אם במקרה גברת שיפמן תסתכל מהחלון היא
תוכל לראות את האור של הסיגריה ולהתחיל לשאול את עצמה מה מישהו
עושה בחוץ בגשם בלילה שכזה. האמת, גם אני לא מבין מה אני מחפש
פה מתחת לפנס.
עכשיו כל האורות כבים בדירה של משפחת שיפמן, אבל אפילו שאני
ממשיך לחכות אף אחד לא יוצא מהדלת של הבניין. כנראה שהיא פשוט
הלכה לישון. אני אצטרך להתקשר למר שיפמן ולומר לו ששוב אין שום
דבר חריג.
הגשם ממשיך לרדת. האור הלבן והקר של פנס הרחוב הופך אותו למסך
של חוטים בצבע כסף.