מסתכלת על הכל
ושומדבר לא ממשי
לא באמת הגיוני

לא ממש
כאן
סתם באמצע אקראי בעולם
חולמת על אתמול
סובלת את ההווה
ואולי הכל יכול
סופסוף אותי יקח מכל זה

מדרגות סובבות
והמציאות מסתחררת למולי
האפשרי הופך למעשי
והכאילו למוחשי
האם יש סוף אמיתי
לכל מה שנקרא אני
נטרפת
לא הופכת
לעצמי

הזמן עובר
הימים ע"פ הספר
דפים נתלשים
רוחות רפאים
ורק אני בין כל המילים
מוצפת ולא מתאים
חומקת ממה שנאה והולם
פשוט מעל כל זה
או שמא לא לזה
אני כזה

לא לפה ולא לשם
פשוט סתם
קיום מיותם
ללא תחושות
רגשות או תחלואות
את פשוט הופכת
למין בועה שכזאת

עד שיום אחד
קול ניפוץ זעיר
והכל יהפוך
לאותו שיר
לאותו אוויר
שהוא אני
ממנו שמי
זכרון תהומי
היה או לא היה
לא ארצה שאף אחד באמת יידע

סתם כך
בלי חשיבות לתאריך ולמקום
אעלם פתאום
בלי שלום
בלי חלום
בלי צער ודמעות
בלי תקופות יפות ורעות
פשוט הפסקה שכזאת
שסופסוף
לא תפסק
השפעה אינסופית
של תרדמה כללית
כליון אינסופי
ואולי ממשי
של מי שאני

אולי זה סתם כך
כשרוצים ולא בא
כשרוצים ממש נורא
אהבה

כששוכחים איך קרוב
ומה זה לאהוב
ונשיקה חמה
מתאדה הייתה ואינה