מחווה לאתגר קרת

יושב על כיסא בפינת החדר, טוב לא כיסא, אלא שרפרף כחול קטן
וישן.
אוכל קורנפלקס עם שוקו בתוך כוס חד-פעמית בעזרת מזלג. בכל ביס
מיקרוצ'יפים ושבלולים מגיעים לי למוח ומתיישבים שם, מתחילים
לנגוס חתיכות קטנות מהמוח.

יוצא מהדלת, אנשים עם נרות בידיים רוקדים בחצר שלי, מצופים קש
ובלוני הליום.

בדרך לרכבת הביתה פגשתי עץ עקום, שאלתי אותו אם הרוח עשתה לו
את זה, הוא נופף בענף בצורת שלילה ואמר שזה הם, העורבים
האיומים מחיפה שגרמו לו להיות ככה.

נוסע אחורה ברכבת, רואה את הילדות שלי ברוורס, טל על החלון
מראה לי חלקים קטנים של ירח ושמש מבצבצים דרך העיניים של החתול
שיושב מולי, הוא יושב עם כיוון הנסיעה ולא מבין לאן העולם
בורח.

החתול מולי מת, החלון הרג אותו.
בוהה בתקרה ורואה חול ואבנים מבאר שבע, ארנבים חומים רוצים
לחצות אבל אין להם עיניים.

נוסע לבאר שבע כי יש שם חול, נשכב, נשרף, עושה צורה יש מלאך
בחול, נרקב, מרגיש את השמש מקלפת לי את העור בעזרת סמורים.

חזרתי הביתה, אמא הכינה תנינים מטוגנים, כמו שאני אוהב,
מתובלים היטב בשום מלח, פלפל, דמעות מהקבר של אבא ושערות של
השכן.

כלב קטן יושב בפינת הבית, עייף, גוסס, בדיוק אבא היה ככה לפני
שהמוות בא לקחת אותו, העיניים שלו מבריקות דומעות, מחכה
למוות.

פתאום דפיקה בדלת, אמא פותחת את הדלת, המוות בא, בא לקחת את
הכלב. אמא חשבה שהמוות בא לקחת אותה, המוות לבש חליפת ליצן, כל
האיפור שלו נזל בגשם.
הוא לקח את הכלב והלך, בלי לומר מילה, אפילו לא מיצמץ, בדיוק
כמו אצל אבא. אבל הפעם הוא השאיר פתק, בפתק היה כתוב "תהרוג
אותה".

נסעתי עד הוד השרון, הגעתי אליה הביתה, קראו לה בת-אל. ישבנו,
דיברנו ועישנו סיגריות סויה כי היא צמחונית.
היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי ושהיא רוצה להיות איתי לעד,
התעצבנתי לא יודע למה, הוצאתי מפתח צינורות שוודי ישן וחלוד
וריסקתי לה את הגולגלת.

יצאתי מהדירה שלה, פגשתי את המוות במעלית, הוא שם לי ביד
10,000 דולר בשטרות של 50 ש"ח, לא אמרתי כלום, אפילו לא
מיצמצתי, בדיוק כמו המוות.

הדבר היחיד שחשבתי עליו זה על הארנבים החומים שרצו לחצות ולא
יכלו.