אני זוכר שפעם,
כשהייתי צעיר
התחלתי להשתעמם
מלקרוע את העיר
כל לילה
יצאתי לחפש משמעות -
לא מצאתי
חשבתי שעדיף שאמות -
לא יישמתי
האופטימיסט שבפנים בטוח שיהיה יותר טוב,
השקרן.
ועכשיו,
כשהגסיסה הפנימית
נמשכת,
נפש משוסעת
מרסיסים
של מתכת
(רעילה, כן?)
שנעוצים מבפנים.
אבל איכשהו,
כל מה שאתם רואים,
זה רק עיניים עצובות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.