צלקות אנשים מתים, נמאס,
לא רואה חיים, בא לי להוציא ת'כעס,
כאשר מצאתי אהבה חושבים שהבקעתי גול?
לא נראה לי, סתם מצאתי את העול,
איבדתי את המטרה, חושב רק על הרע,
נמאס לי להתאבל על אנשים שאני לא מכיר,
ונמאס להסתכל על המסך, מה המחיר?
כשקורה משהו פתאום כולנו עצובים,
צריך להיות עצוב על העולם,
ולא רק אנשים שאותם אנו מכירים.
אנחנו מחכים שיקרה משהו שנכתוב שירים
שנעשה כמה תוכניות, כדי שנהיה עשירים,
כולנו אפסים, שצריך משהו אנחנו עוזבים,
אין לנו את הדרך זה כאילו שקיבלנו מכה בברך,
אין לנו את החוכמה לא למדנו כלום,
הכל מדבר שמום.
מדרכנו אני המום.
מי אני שמדבר בכלל, בדיוק כמוכם לא נכלל,
אני מביט אצלי במראה ורואה את החיה,
חיי הם אשליה, כמו איזה אתר בנייה,
אנחנו צריכים להחזיר את הלב, את האהבה,
היא נקודה טובה, בגללה אנו תמיד מרגישים
שלווה, גאווה, לא בבועה יותר, כי לא מוותר,
תמיד בעל החיוך הגדול,
אולי עדיין יש רגשות רעים,
אבל מרגיש את הגול בליבי, מפסיק לסבול,
חיי הם ריק במדפים,
אבל אני בשמחת חיים וזה מתאים לי,
החיים שלי, העבר שלי, העתיד שלי,
בדיוק מה שרציתי.
מצטער על הדברים השקרים, סולח לרעים.