[א]
כגבר המתעטף בטליתו, התעטפתי ביגוני.
כובדו על לוח לבי, מראותיו על עיני,
סובב סובב הולך הוא; זאת דתי וזהו דיני.
אם אשכחך יגוני, תשכח ימיני.

[ב]
כל דרכי חיי מתפתלות, נעוות,
שאלותי לא פתורות, שמחותי דאבות.
עיניי היו נרות דולקים, עתה הן כבות,
אפשר יקרא הגבר, יעורו, צופנות תאוות.

[ג]
את סוכת חיי הנופלת סמכתי במילים,
גאות ובוטחות הן, כשמלת מלמלה וקפלים,
אך לבי יוצא אל ענוות הצללים,
שם תחבא האהבה, כנוס הרוח מן הדגלים.

[ד]
כנסוע החמה, ילד שט על פני גבעות והרים,
נושא קולו בשפיים, מלקט פרחים וזרים.
נאספה החמה, הולכים וגוברים לילותיו הקרים,
עת תבוא בגרותו, יקבוץ זכרונותיו המרים.