הייתי רוצה להרגיש פחות,
להבין פחות,
להיות מודעת
פחות,

לשמוע פחות מה שאיכפת לי
ואיכפת לי הכל
לפחות מה שקשור אלי...
או רק...

הייתי רוצה לצאת מעצמי,
להתעניין במה שסביבי
ולא במה שחושב עלי מי שסביבי,
לאטום לכמה רגעים את האזניים
ולהיות אני באמת בשבילי.

שמי שלא באמת חשוב,
לא יהיה כזה,
שלא אראה חסינה מפגיעות,
אבל הרסנית למעשה,

שהעיניים לא יהיו כאלו גדולות,
כי ככה לעולם לא אוכל לראות.
אני רוצה המון בשביל עצמי,
אבל איכפת לי מה מתרחש מסביבי,
יותר מדי,
יותר מדי.

וקשה לי להכיל את כל המראות,
אני תופסת הכל
והידיים כבר כבדות
ורק אני כעלה נידף,
לא אוחזת בי
ומה שבי עף.

אני שמחה בעצם,
לפעמים יותר מדי,
אולי קשה לי גם עם זה,
אולי אני יותר מדי,
עד לא נותר בי כוח
ועיניים כבר לאות,
כולי נשמטת על הכר
ולא רואה את הבאות
ועיני נעצמות...