לימור מעיין / יעד |
לאט, טועמת את טעמה הסוכרי של
החריצות,
עלובה, עצובה היא, אך יפה קלועה כאן בסבך הדביק
אתה שם
אתה פה אתה
קיים בתוכי ומסביבי
אני מסתובבת בבית הרוחות הזה
ברכבת השדים הזו ללא רכבת
לא מפחיד לי, מצחיק, מסקרן
לובש שמלה שחורה בחלומי
מקיף אותי כל כך
זורח לתוכי
ואני ממשיכה לתהות
בין התחנות המוזרות של המתקן הזה
נכון, צריך יעד על-מנת להגיע
אין לי יעד אני מגיעה
וחוזרת
ומגיעה
ואתה פה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|