|
לפעמים כשאני חושב
שאני גדל ביום
אז אני ניחנק
כי אני מיתקרב לסוף
לפעמים כשהראש בעננים
אז אני צונח
מהתופעה ההיא
לגדול...
אנחנו כאן ברכבת האשליות
סגורים בתוך תחושה של בדידות
וכאן ברכבת ההזיות
לא תמיד מצליחים לנשום
אויר צלול
כולנו מדחיקים את המוות
כי כולנו פוחדים
כולנו מסובבים את הראש
אחד לשני
כי אנחנו כאן לבד
ולא יציל אותנו אף אחד
מהתופעה חיים
אנחנו כאן ברכבת האשליות
סגורים בתוך תחושה של בדידות
וכאן ברכבת ההזיות
לא תמיד מצליחים לנשום
אויר צלול. |
|
|
אז אמרתי לו:
"רימר, זו או
אני או הבמה !"
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.