רב האנשים מביעים משאלה כשהם רואים כוכב נופל.  
אני טובה בלהביע משאלות, אבל אני לא טובה בכוכבים נופלים.
מעולם לא ראיתי אחד. או שאולי ראיתי ולא הצלחתי לזהות אם הוא
באמת נופל או סתם עף.  
הרבה אנשים טוענים שאני מעופפת. אני לא כל כך יודעת למה אבל
כשהרבה אנשים אומרים את אותו דבר שאני לא מבינה אני בדרך כלל
מתביישת לשאול. והאנשים האלו, שחושבים שאני מעופפת, גם חושבים
שמי שמעופף מבלה את ימיו בבהייה לשמיים. אני לא יודעת גם למה
הם חושבים את זה - אולי כדי למצוא עוד דברים מעופפים?
אז הם לא מבינים, האנשים החושבים, איך זה שמעולם לא ראיתי כוכב
נופל אם אני מעופפת וכל הזמן בוהה לשמיים. יום אחד אולי יהיה
לי אומץ להסביר לאנשים החושבים האלו שאני בכלל לא מבלה את
הימים שלי בבהייה בשמים. אני הרבה יותר נהנית לבהות בעץ שלי.
וכן, לכל הסקפטיים, יש לי עץ משלי. ולא, אני לא רוצה לדבר
עליו. לא כי אני באמת לא רוצה לדבר עליו. הייתי שמחה לדבר על
העץ שלי. פשוט כבר דיברתי עליו כמה פעמים והתגובות היו לא
נעימות, אז הבנתי עם הזמן שיש סיפורים שעדיף לי לספר רק לעצמי.

הם בעצם הסיפורים הכי טובים אני חושבת, הסיפורים האלו שאני
מספרת רק לעצמי. אבל אנשים לא כל כך יודעים מה לעשות איתם וזה
מסבך הכול ואז יש שתיקה ארוכה ומבטים מודאגים ואף אחד לא צוחק
ואף אחד לא מחייך. אז אני מספרת את הסיפורים ההם רק לעצמי ואז
אנשים שואלים אותי מה זה החיוך הזה ואיך אני אסביר להם שאני
מחייכת בגלל הסיפור שאני מספרת לעצמי אם זה סיפור מהסוג שאסור
לי לספר?  
במקום כוכבים נופלים אני מביעה משאלה כל פעם שהשעון מראה שעה
יפה. שעה יפה זה נגיד שהיד הגדולה היא על 11 וגם היד הקטנה היא
על 11. אבל אני לא טובה בידיים של שעונים אז אני בדרך כלל
מחפשת לראות שכתוב על השעון 11:11. גם 23:23 זו שעה יפה. אבל
23:11 זה לא משהו. כלומר, יכול להיות שגם זו שעה יפה, אבל זה
לא אידיאלי להביע משאלות בשעה זו.  
אולי כדאי שאני אסביר גם שאם אני רוצה להביע משאלה אני לא
יכולה לחכות לשעה יפה ואז להביע. זה צריך להיות פתאומי כל העסק
הזה של הבעת משאלות כי זה לא יפה לתמרן את האלים, בסך הכול גם
הם אנשים וגם להם יש משאלות. טוב, אולי הם לא אנשים ממש כמוני
אבל אני בטוחה שהם מביעים משאלות ממש כמוני. אולי לא כמוני עם
שעות יפות אבל בטוח יש להם דרך הבעת משאלות כלשהי. אני בעצם לא
בטוחה במה שאני אומרת עכשיו, אבל אם אני הייתי אלה לא הייתי
מוותרת על הבעת משאלות.  
סיפרתי למישהו פעם כמה מהמשאלות שלי, כמו לראות ציפור, או
לראות עלים עפים להם ברוח או שמשיהו שעובר אותי ברחוב יחייך.
הוא אמר לי שהמשאלות שלי מאוד צנועות וקטנות ושרוב האנשים
מבקשים לזכות בלוטו או להצליח במבחן. אני קצת נפגעתי שהוא חושב
שהמשאלות שלי קטנות כי בעיני הן מאוד גדולות ויותר חשובות
ממבחנים, אבל לא סיפרתי לו את זה.  
פעם אחת ראיתי שעה יפה וביקשתי לראות כוכב נופל. אבל אז חשבתי
על זה שכשאני נופלת זה כואב לי.  וכשרואים אנשים בטלוויזיה
נופלים אז יש אנשים חשובים מלמטה שמחכים להם עם טרמפולינות.
אבל האנשים החשובים האלו מחכים לאנשים נופלים. אני לא יודעת אם
יש כוכבים חשובים מלמטה שמחכים עם טרמפולינות לכוכבים נופלים.
ואם אין אז זה יהיה מאוד חבל שבגלל המשאלה שלי לראות כוכב נופל
כוכב יצטרך ליפול. אז ביקשתי לבטל את המשאלה ובינתיים אני
אסתפק בלראות כוכבים עפים ובלהביע משאלות על שעות יפות.