וכך עברו אלפיים שנים מאז הולדתו של אותו אדם הנקרא המשיח.
ואולי לא משיח היה אלא אדם פשוט אשר האמין בחיי האדם וטוב
הנשמה שבו. ובמשך אלפיים שנים אלו סיפרו על ניסים שחולל, מחלות
שריפא ורעבים שהשביע. אך אותם דברים הם הרי סיפורים של אמונה,
ואיננו יודעים אם דברים אלו מעשיות או אמת. הרי אמונה היא לא
דבר מוחשי אלא רוחני, ולמה לנו להאמין בדברים רוחניים, הרי
שבמאה שנים האחרונות האדם הצליח להפריח את אמונתו בכול כך הרבה
דרכים שמפליא שהיא עדיין קיימת. האם יש אל ששומר עלינו ושטן
אשר מחכה לנשמות החוטאות? האם כול כך הרבה נשמות חיות באשליה
שבאמונה?
האדם עצמו התפתח בצורה כול כך מהירה. נעלה הוא מצורות חיים
אחרות, ואולי לא. הרי שהוכח כבר שצורות החיים הפשוטות חיות את
חייהן ביתר פשטות מבני האדם. הרי שהם לא חשות אהבה, שנאה
ורגשות אחרים. לפחות לא בצורה שבה האדם מרגיש אותם. וזאת היא
סגולתו של האדם הרי שבלי רגשות מהו אדם. נכון הדבר שבלי כעס לא
היו מלחמות, בלי אהבה סיבוכים רבים היו נותרים מאחור ובלי
אמונה סיבוכים ומלחמות היו נעלמים כליל מעל פני האדמה. אבל
רגשות ואמונה הם מה שעושות אדם, אדם. מזמורים מרגשים שגורמים
לבכי, הצורך להאמין שיש כוח עליון המביט עלינו מלמעלה.
אך למי עלינו להאמין? הרי שלאדם כול כך הרבה אמונות ודתות.
כתות חדשות צצות כול שנה. למי לעזאזל עלינו להאמין? התשובה לא
נמצאת באיסלאם, בנצרות, היהדות ושאר אמונות, אלא באדם עצמו.
וישנם אנשים אשר בוחרים לא להאמין כלל אלא במדע. אך אפילו הם
ברגעים קשים ומתסכלים מביטים לשמיים ושואלים איך זה קרה להם.
מחפשים תשובה מכוח עליון כול שהוא שיבוא ויראה להם את הטעות
שגרמה למות הבן, למחלה המתסכלת, לעונש הנורא.
ואכן הם צודקים. אם ישנו כוח עליון שמדריך את המין האנושי
ושולט בכול דבר אשר קורה לכול אחד מאתנו,למה אינו מסביר את
עצמו ואם כתוב שהאל עובד בדרכים נסתרות למה עלינו להאמין בו
בכלל אם איננו יודעים את סיבת העונש שקיבלנו. האם לא איכפת לאל
מהגזע הזה שיצר? גזע כול כך מיוחד, בעל חלומות נפלאים, גזע
שחייב לחקור כול דבר שעובר בדרכו, מסוקרן כמו נער המגלה את
האהבה בפעם הראשונה.
ואולי זאת סגולתו הגדולה ביותר. לגרום לאדם להאמין שאינו קיים
בכלל. לתת לו הדרכה בבראשית על-ידי סיפורים ואמונות. להציב
לאדם כללים וחוקים ולאחר זמן מה לעזוב אותו. לתת לאדם חיים משל
עצמו, ללא כפייה מצידו העליון. ואם כך הדבר הרי שהאדם הוא זה
שאחראי לכול הסבל שיצר. הרי הוא החליט וביצע ללא שום גורם
עליון שהשפיע עליו. ואם כך הדבר ליבו של האדם ימשיך לכאוב עד
שיבין את גודל האחריות המונחת על כף ידו הזעומה, ויבין שחייב
הוא להתבגר. כי אם לא הרי שכורך הוא את חבל התלייה סביב צאוורו
שלו. ולא ידוע אם האל יבוא ויציל אותו עוד פעם כפי שעשה פעמים
רבות בעבר. אולי מאס בנו, ואולי רק בוחן אופי האדם ללא
הכוונה.
אך כוחה של אמונה גדול. כוח היכול לגרום לנכה לנסות ולהמשיך עד
שיצליח ללכת, כוח היכול לסחוף המונים בצורה שרך כוח עליון
יכול, כוח שיכול לגרום למלחמה אך גם להביא לשלום לאחר שנים של
שנאה. ופה באה סגולתו של האדם לתפארת. יכולתו להתעלות מעל
השנאה כדי להביא להפסק המוות, יכולתו לעשות את הבלתי אפשרי,
יכולתו להאמין!!  
וכך חלפו אלפיים שנים מאז מותו של זה הנקרא המשיח. ואולי לא
משיח היה אלא אדם שהאמין בטוב האדם ויכולתו להתגבר על מכשולים
שהוא עצמו הציב. וכך ממשיך האדם לחיות. סובל,כואב, אוהב ואולי
האל מביט מלמעלה. אך מעניין מה חושב הוא זה שיצר אותנו?
                                                           
אילן  פאוויס
                                                           
  A.K.A
                                                         
Grass Hopper