New Stage - Go To Main Page

נועיה וולק
/
הומופוביה

יושב בביתו, ראשו הסגלגל מוחזק בידיו השעונות בחוסר נוחיות על
השולחן העגול הקטן. מה יעשה? כיצד יספר להם? ברור לו, ותמיד
היה ברור לו, שאם יספר להם, הוא יאבד את תפקידו, שהיה חשוב לו
כל כך. אבל השמועות עליו באמצעי התקשורת כבר הפכו לנכונות מדי,
והפרסום שלו גרם לו להרגיש יותר בטוח בעצמו. הוא היה בטוח
שבתקופה שלנו, במאה ה-21, אנשים כבר מקבלים דברים כאלה בקלות.
אבל בכל זאת, היה לו קשה. קשה לצאת לעולם ולהכריז שאתה מאוהב
בעמיתך לתוכנית הטלוויזיה שלך, שהוא, כמוך, זכר.
הביט בעצמו, בתיק היד שלו ששכב מיותם לידו. ידע כבר מזמן שכולם
יחשבו עליו, יקראו לו קוקסינל. אפילו הבנות בחבורה טענו שהוא
יותר נשי מהן, ובצדק. אפילו נציג דת אחד יצא נגדו, בטענה שהוא
הומו, אולם זה לא הוריד את הרייטינג שלו, אלא להפך.
הוא התרומם. ארז את מטלטליו בתיק היד שלו. יצא מביתו הקטן,
שומע בחצי אוזן קולות ילדים המדברים על צבעים, מביט בשמש
החייכנית. ניגש בצעדים בטוחים לדיפסי, אמר לו "אני אוהב אותך",
נשק על לחיו ועזב את הטלטאביז לתמיד.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 4/11/01 22:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נועיה וולק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה