כמו עלה קמל המחזיק בשארית כוחותיו בעץ
שלא מרפה ממנו.
האם העלה נאחז או שאולי זה העץ
שמסרב להפרד מפרי ביטנו?!
הרוח מלטפת אותי ומספרת לי
על נופים שעדיין לא ראיתי,
על עלים שעדיין לא הכרתי,
על עצים ופירות שעליהם רק שמעתי.

מחכה לרגע שאתנתק מהבד שאוחז אותי אליו.
ואז, אולי אני אפול ארצה,
ואולי אגיע לערמה של עלים מעצים אחרים,
אולי אני אמצא עצמי לבד, אולי ביחד,
אולי אנחת על נהר וביחד נזרום לארצות רחוקות,
ואולי בכלל אגיע לעיר אפורה,
ואמצא עצמי בתוך שיני מגרפה.

כל אלו הרפתקאות של עלה,
אך המציאות עולה על כל דמיון.
ורק הרוח היא זו שתנתב את דרכי.

מי אמר שהסתיו הוא עצוב?!