קמה בבוקר, ובחיוך מכבה את השעון המעורר.
מחייכת לעצמי וחושבת כמה שהיום הזה יפה.
הולכת לבית-ספר, אומרת שלום לכולם בדרך, אפילו לזרים.
עונה לשאלות המורים בדיוק רב, ובהפסקות מגשרת בין סכסוכי
כולם.
חוזרת הביתה, מאכילה את החתול. מלטפת אותו קצת, שלא ירגיש
לבד.
שמה מוזיקה ומבשלת ארוחת צהריים לאחות הקטנה.
מברכת אותה לשלום כשהיא נכנסת ושואלת איך היה בבית הספר.
עוזרת לה להכין שיעורים.
לא צועקת אף פעם, על אף אחד.
לא רבה עם החברה הכי טובה, ולא משקרת כששואלים מה שלומי. כי
בסך הכל, אני בן אדם שנורא קל להסתדר איתו, ולאהוב.
מסתכלת במראה ואוהבת מה שאני רואה.
מצלמת, מצטלמת ומחמיאה לעצמי. בדיוק בגובה הנכון, ובמשקל
המתאים.
מתקלחת ומצחצחת שיניים.
שמה שעון מעורר.
הולכת לישון ושוכחת להוריד את המסכה.
קמה בבוקר, ובחיוך מכבה את השעון המעורר.
מחייכת לעצמי וחושבת כמה שהיום הזה יפה.