אתם מכירים את ההרגשה הזאת
שכשמישהו פוגע בך
ופתאום אתם מרגישים
מין כיווץ כזה מבפנים
כאילו מישהו תפס אתכם
ומשך בחוזקה, ולא רצה לעזוב
אפילו אם התחננתם?
אני מכירה.
זאת הרגשה נוראית...
אבל הרגשה אפילו יותר נוראית
היא כשאתם פוגעים במישהו
והמצפון משתלט על הגוף
במין כאב בטן כזה... לא נעים...
אני יודעת, אני פגעתי במישהו...
תסמכו עליי, זה לא נעים... בכלל לא.
לפעמים פשוט בא לי
לנתק את הכפתור הזה בגוף
שמפעיל את המצפון שלי
ופשוט לעשות כל מה שעולה לי לראש
בלי עקבות ובלי חרטות
פשוט ללכת על זה...
אבל הכפתור שלי הוא פה לתמיד,
תאמינו לי שניסיתי לשנות את זה...
תמיד בטלויזיה רואים
את המצפון בצורת מלאך ושטן
על הכתפיים שמזהירים אותנו
כל פעם שאנחנו עומדים לעשות משהו
שנתחרט עליו...
ותמיד רואים אותם מתווכחים ביניהם
מנסים לשכנע אותנו לא להקשיב
זה לדברי זה...
עכשיו תשמעו, אני לא יודעת
מה איתכם אבל אני אף פעם בחיים
שלי לא ראיתי שני דמויות
בצורת מלאך ושטן עומדים על
הכתפיים שלי ומדברים איתי...
וביננו, אם הייתי רואה אותם
אז באמת הייתי מתחילה לדאוג
לשפיות שלי...
אז מה לעשות,
במציאות אין לא מלאך ולא שטן
ולא כפתור הפעלה
ואפילו לא קול קטן בראש,
אלא סתם כאב בטן מעצבן...
ולמען האמת, לפעמים אני דווקא
שמחה שיש לי מין מצפון כזה
שאומר לי מה רע ומה טוב
ומה מותר ומה אסור
ככה ליתר ביטחון, שיהיה...
מין מצפון כזה שמונע ממני
מלעשות שטויות,
ועוזר לי להחליט החלטות
מצפון שמונע ממני מלהנות,
ולעשות מה שבא לי,
ולצאת לכל מיני מקומות כיפיים
ועם כל מיני אנשים שונים...

פשוט מצפון... אממ... מחורבן.