משך ההכנה - כל אחד וזמנו, אם בכלל.

נולד, פותח את העיניים. אולי עשית טעות?

שלב ראשון - להכין את השטח.

לגדול, ולהבין שמחרבנים עלינו מלמעלה. להתעורר יום אחד עם
זיפים ושערות בביצים ולהיזכר איך היית ילד וחיית חיים נפלאים.
ללכת לישון ולקוות שהכל יעבור ברגע שהעיניים יפתחו עוד פעם.
לפקוח את אותן עיניים כמה שעות מאוחר יותר אל תוך לילה מלא
בערפל ולהבין, שהסיוט הזה רק התחיל.

שלב שני - מצרכים.

1 גרם אהבה נכזבת.
2 כוסות כעס ושנאה.
21 כוס דמעות.
זיכרונות מטושטשים.
מיליון קופסאות סיגריות.
הרבה בקבוקי יין זול.
סמים, הרבה סמים, כל סוג יתקבל בברכה.
דיכאון קליני או סתם דיכאון.
אקדח + כדור, רצוי כדור חדש ומבריק.
עט ודף להשאיר איזה מכתב, אפשר גם SMS לאוהבי הריאליטי ולחובבי
הקידמה.

שלב שלישי?

עכשיו, מה עושים? המצרכים כבר כאן, חוץ מהסיר הזה, הענק
מהמתכת, כזה שברגע שסוגרים עליו את המכסה אין דרך חזרה. הסיר
הזה שאתה יכול להיכנס אליו ולבשל את עצמך עם המצרכים שאספת
במהלך חייך, או שאפשר להגדיר את זה יותר כמהלך מותך האיטי
והמייסר שנמשך יותר מדי שנים.

הטעות הנפוצה ביותר היא להגיע לרגע הזה ולא לקנות את הסיר.
פשוט לתת למצרכים שאספת להחליד ולעצמך עוד הרבה סבל מיותר.
לנסות בכל זאת לקום בבוקר, לחייך, לצחוק, סתם לעבוד ולעבוד,
להיות עבד של עצמך.
ואז אתה נשבר. ובלי שום הכנה אתה מוציא את המצרכים הרקובים
והחלודים מהארון. הסיר? הוא היה שם כל הזמן, צמוד למזרון
המתפורר הזה שאתה ישן עליו, כנראה שרק עכשיו זה הזמן שלך לראות
אותו, ואפילו לא צריך לקנות אותו, הוא פשוט שם.

נזרק פנימה, נשאב אל תוך כל העצב הזה שעטף אותך שנים, השנאה,
הזעם, הזיכרונות, הדיכאון, הסמים, הכדור והאקדח. מתבוסס בעצמך,
ועבור הלאה, יוצא ומתיישב על יד השולחן, על הצלחת שלך אתה שוכב
ללא תנועה, אפשר לומר שגם אתה לא בדיוק יכול לזהות את עצמך,
עכשיו כל מה שנשאר זה לאכול את השאריות שלך, שלא יפריעו להמשך
הדרך.