השביל הישן שהתרחק ממני,
דועך בכל פעם שאני מתקרבת אליו.
אף פעם לא אצליח לחזור נראה לי,
לא אחזור אל השביל, לא אחזור אליו.
המסע שלי בזמן הולך וגודל.
גודל קצת מהר מדי בשבילי.
הזמן שלי במסע הולך ומתקצר
ולא אחזור שוב אל שבילי.
מסתכלת מהצד ומבחינה בהתבגרותי,
אני פוחדת לגדול.
מתגעגעת לשביל הישן שלי,
השביל שחגג איתי תמימות וצחוקים,
ברגליים יחפות הסתובבתי ברחובות,
רחובות שסיימו את תפקידם במסע.
אני לא אהיה יותר ילדה.
העצבות החליפה את השביל הישן,
קצת נהייתה חברה במשך הזמן
ולבכות כבר לא כואב
גם הכאב הפך הרגל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.