אתמול סוף-סוף התנשקנו.

חודשים על-גבי חודשים, כל-כך הרבה זמן רציתי להתנשק איתך,
כל-כך הרבה פעמים ייחלתי לרגע הזה, ואתמול זה סוף-סוף קרה.

ישבנו על הספה בבית שלך, הסתכלתי על החולצה שלך ואתה הסתכלת
לכיוון השני. לא נראית כאילו אתה מתכוון לנשק אותי, וחשבתי
שאולי כדאי שאקום ואלך. אבל במקום לקום וללכת, פשוט החזקתי לך
את היד. כנראה לא הבנת מה אני עושה ולמה אני עושה את זה, אבל
אני המשכתי להחזיק את היד שלך, ולבהות בחולצה.

מהחלון היה אפשר לראות את השקיעה. שמש ענקית וכתומה ירדה אל
מאחורי גגות הבניינים. הרמתי את הראש וראיתי שאתה מסתכל עליי.
ניסיתי למקד את המבט בעיניים שלך (עניין לא פשוט), הרגשתי
שאני קצת מחווירה אבל כל מה שחשבתי עליו זה שזה עדיף מלהסמיק.
השמש השוקעת סנוורה אותי. הצלתי על עיניי ביד אחת ואת ידי
השניה הושטתי ונגעתי בריסים שלך. יש לך את הריסים הכי מיוחדים
בעולם. בהירים כאלה, כאילו עשויים מקרני שמש. אולי הם באמת
עשויים מקרני שמש. כשמתקרבים יותר מדי, ומנסים לגעת - נשרפים.

חזרתי להחזיק את היד שלך, והשפלת את המבט, טוב מה חדש, ולא
ידעתי מה לעשות, אם להתקרב או לסגת, אז ליטפתי את הלחי שלך
ופתאום היד השניה שלך (זאת שלא החזקתי) הייתה על המותן שלי,
ופתאום כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה הלוואי והייתי שני קילו
פחות, ופתאום קלטתי שאנחנו מתנשקים.

זה היה מדהים. התנשקנו עוד, ועוד, ועוד, זה לא נגמר, וכל הזמן
הזה החזקתי את היד שלך. השפתיים שלך היו רכות ומדהימות, ואלה
היו הנשיקות הכי מתוקות בחיי. בטח היית נעלב אם היית יודע,
אבל האמת שלא ציפיתי שתהיה כזה מדהים, כאילו אתה נהדר בהרבה
דברים, אבל איכשהו זה לא נראה לי, איך לומר, תחום ההתמחות
שלך.

לא הפסקנו להתנשק, ובכל פעם שהרגשתי שהנה אני נרדמת אז החלטתי
שלא, להירדם זה להתנשק איתך פחות, ועד שסוף-סוף אנחנו מתנשקים
אני לא יכולה לוותר על זה, אפילו שזה לא בריא וככה אי-אפשר
להתנתק ואני צריכה לתת לעצמי זמן וכל השטויות הפסיכולוגיות
האלה, ולאט לאט הפציע הבוקר. לילה שלם, לילה שלם רק חיבקתי את
עצמי, מגלגלת את שמיכת הפוך בין רגלי, וחשבתי עליך.

כן בסדר, אז זה בחיים לא יקרה באמת, אבל החיים זה בעצם דבר
בלתי-צפוי. אני יודעת שאלוהים עסוק עכשיו במלחמה הארורה, אבל
עם או בלי עזרתו, במלחמה הזאת - אני עוד אנצח, כי נכון שזאת
השמש שמתחילה לסנוור אותי עכשיו, אבל אני מוכנה להישבע שהפנים
שלך יכולות להאיר את הזריחה.



אוגוסט 2006