אהוד רטנר / בארבע עיניים |
ראשו שמוט
עורפו מנוקב
על ידי כדור
שנורה לגב
ועשה חירור.
על כיסא משרדי
עם שמונה גלגלים
אני יושב לבדי
ומביט באדם
ללא רוח חיים.
הניצוץ שבעיניו כבה
האיש מת מזמן
אבל את אותו אדם
לא מפנים מכאן.
אני מתאמץ עוד לראות
רוח חיים
אך עיניו הריקות
משדרות מבט של מתים.
ראשו חלול, ללא מחשבה
תקוותו כבר מזמן אבדה.
ורק כשיבוא מישהו
וידליק את האור,
יטרחו ויגלו
שיש שם רק אדם אחד,
לבד,
מול מראה
והוא אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|