[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








וכל כך הייתי רוצה להתקשר עכשיו, לשמוע את הקול היפה שלה. אם
רק לא הייתי חייב לדבר... אם רק יכולתי לשמוע כמה "הלו" שלה
שרציתי...

כששירה מנסה אני אפילו לא מתנגד, מניח לה לעשות בי כרצונה.
בזמן שהאצבעות הארוכות שלה מחליקות על האיברים שלי, אני חורט
בראש את כל ההבדלים ביניהן.
אפילו המעלות של שירה נזקפות לרעתה. הגוף שלה חם יותר.
אני חושב איך כל הפרטים האלה בטוח מתאספים אצלי במוח תחת שלט
"מידע מיותר לחלוטין" או משהו.  

כמה שאני שונא אותה בדרך הביתה. כמה שאני שונא אותה. שונא.
אין אבן ברחוב שאני לא בועט בה, גבעול שאני לא שובר, עלה שאני
לא קורע...
תראי מה עשית ממני, אני לוחש. תראי מה גרמת לי לעשות.

ואחרי כמה ימים, כשהיא נעתרת לבסוף לתחנוניי ואנחנו נפגשים,
אני לא מסוגל להתאפק ומרטיב לה את הצוואר עם העיניים שלי. הגוף
הקריר שלה מחבק אותי, חיבוק קצת רופף. אני מבקש סליחה והיא
סולחת, כמו שידעתי שתעשה. היא לא מבקשת ממני סליחה, כי הרי אני
זה שבגדתי. אז היא לא מבקשת, ואני לא סולח.

אני בתפקיד הנבל. כי הרי מי שבוגד חייב להיות הנבל.
אני רק מתחיל לתהות למה תמיד בסיפורים הנבל בוחר להיות נבל, אם
זה תפקיד כל כך כואב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כשתקווה נכזבת
זה לא שנופלים
יותר נמוך
פשוט נופלים
מיותר גבוה


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/8/06 21:28
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איויה דיין

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה