לקחתי את הגביע,
את התמונה
ואת התכשיט.
כמהתי עצמי להביע,
לומר שהגיע
רגע התפנית -
וכמו מתוך סרט הגחת,
מלא ניצוצות
והבטחות בוטות.
ערגתי אל הרקיע
ליבי ממולל מעומס תפילות -
ניסיתי לנוס עם הרוח,
ניסיתי לברוח, כמו פושע
מסוהר, ניסיתי לירות בתפוח,
בתקווה שאפספס לך את הלב,
אך אבוי לה, אוי לרוח, התאהבתי
בתוקף!
ידיים קדימה שלחת, אחזת
במותן, הייתי אבודה,
שפתיך בשלי אז שכשכת,
פוררת הרסן
איזו מהלומה!
איך הרקיע לא זע אז,
איך השמיים כלל לא התרגשו,
האם לא הבחינו באיזה טלטול
חיינו השתנו?!
ביחד אחזנו בחבל
כמו זוג פעלולנים...
טיפסנו אל מחוז חפצינו
אך הגענו אל העננים...
הזמן עמד אז מלכת,
אהבנו כמו ילדים, חייכנו
כיכבנו בסרט,
והיה כל כך משמים! |
