הן כה יפה הית אז,
איך לא אזכור את פני הבובה שפגשתי
הית מקסימה, מלאת חיים ואור
כן כך לעצמי אז לחשתי
ניגשתי אלייך, מלמלתי דבר מה,
רציתי אותך כי אחוש
נתת בי מבט, של רגש היה
מאושר היתי עד יאוש
והנה כעת, הכל כבר חלף
חלף החלום המתוק
רציתי לצעוק, לשבור כל ענף
אך בכל זאת בחרתי לשתוק
בחרתי לשתוק, ולא לפצות פה
לא לגלות לך בכלל
לא לגלות לך כמה זה קשה
כי עשית אז אותי כה אומלל
ולבסוף, את דמותך מעיני כבר רציתי למחוק
ולא להגות בך לנצח
כבר מש מקירבי כל סדר וחוק
מוכן אז הייתי לרצוח
לרצוח רציתי הכל בשבילך
אך, אושר שלי איך אזכור
ואפילו כעת ברחוב כי אראך
נרתע אני לאחור
כן... כך אז היתי נער תמים.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.