היא שוכבת על הספה, חצי רדומה
מסביבה יושבים בני משפחתה
והם מדברים על הא ועל דה
והיא שומעת..כול לחישה

מדברים עליה... הילדה הגדולה
היא כבר הפכה לאישה
"היא צריכה גבר בחיים"
הם ריכלו בדממה

היא שמעה וידעה
והיא שנאה וכעסה
היא כבר לא רואה יופי
הם כולם נלקחו ממנה

הם יודעים לחבק, ללילה אחד
ואז קמים נותנים נשיקה והולכים
הילדה לא רוצה יותר
הילדה למדה לוותר

ובלילה לבד הדמעות נאמנות
הבדידות תחבק אותך באהבה
מה לא בסדר איתך?
מה את כבר שווה...

והם אומרים - את יפה
והם יגידו - את טיפשה
אבל את יודעת הכול
את פשוט שקטה

מול המראה מה היא רואה
מבט של ילדה רדומה
שאף אחד לא רצה
שהיא לא רוצה

לבד בחדר, במקום הבטוח
בארמון היפה שבנית לעצמך
הם לא יוכלו להתקרב
הם לא יוכלו להצטרף

והן יבואו שוב הלילה
ויחנקו אותך מחדש
נאמנות עד כאב
הדמעות של החושך

ומחר בבוקר את תקומי
הילדה של כולם
תשכחי את הלילה
ותחייכי לעולם...