1. הכל אבסולוטי.

2. הכל הגיוני.

אם אני חושב אחרת, אזי אני בוחר לא לחשוב לעתים תכופות מדי.
המציאות אינה מתפשרת. היא מאפשרת הצלחה רק לאלה המשתמשים בה
כהנחת יסוד ומנתחים אותה באמצעות כלי ההיגיון.

ישנן שלוש סיבות לכישלון בהשגת מטרות:

- בחירת מטרה לא מציאותית.
- שימוש בכלים בלתי הגיוניים.
- התעלמות מהרווח או מההפסד שהשגת המטרה מכילה.

אדם חי כדי להגשים את רצונו; רצונו הוא ייעודו; ייעודו הוא
שכלול כישרונו; שכלול הכישרון מתאפשר ע"י עיסוק באותו תחום. רק
מעשים מובילים להגשמת רצונות.

חוק הוא דבר מוחלט. כאשר חוק/עיקרון קיים במקום אחד, הוא בהכרח
קיים בכל המקומות. אין סתירות בחוקים, אם יש - אז לא מדובר
בחוק (שישרוד את מבחן המציאות). החוק תקף בכל המישורים ובכל
הרמות.

אדם נולד עם זכות יסוד וחובת יסוד אחת: קיום חייו בכוחות עצמו.
הוא יכול לשלוט רק במוחו ובתוצריו. לכן, אדם אחראי וזכאי על
מוחו ועל תוצריו. לא יותר ולא פחות. לא אחראי ולא זכאי על
הדברים ולא על המעשים של אנשים אחרים, וכן אחראי וכן זכאי על
דבריו ועל מעשיו שלו.

מכאן, רצוי שאדם יקדם רק את האינטרסים שלו ושל אלה שהוא רוצה
בטובתם. ראוי שאדם ירצה בטובת האנשים, אשר רוצים את טובתו
ומפגינים כלפיו כבוד. הפגנת כבוד היא מערכת יחסים של מסחר:
החלפת דבר-ערך אחד בדבר-ערך אחר. מערכת יחסים שסיכומה הוא ששני
הצדדים יוצאים נשכרים.

לסיכום, זאת הדרך שבה כדאי לי לחיות:

1. קיום חיי בכוחות עצמי ודאגה להולכים בדרך זו.
2. שימוש במוח לחשיבה, בכל פעם שהמציאות אינה תואמת את הידע
שבו אני מחזיק והרחבת הידע שלי בהתאם לדרישות המציאות.
3. עיסוק בדברים שמהם אני מרוויח. ארוויח הכי הרבה מכישרוני.
4. כל עוד אפעל על פי היגיון וצדק, ינבל התיעוב העצמי וילבלב
האושר.

כאשר אני מרגיש שהדברים הנ"ל אינם נכונים, עליי לתת להיגיון
מנדט לדכא רגשות אלה.