זה מעיק לי לחשוב
שכתם אחד כיסה על הכל
ואתה, אהובי
כבר אויבי
ולא איתי.
זה כואב להרגיש
את מה שאני
קוצים של פחד
שקורעים בד של שלווה
ומשאירים זרדים של כאב-
זה אתה.
זה צורם לי לשמוע
את קולך הענו
מעטר קול דממה
בקווים של בושה
ועוטה גלימת ניצחון
והולך...
כמו אל תהום.
ועכשיו,
עכשיו ארומה של פרחי סתיו
ממלאת נשימתי,
האורלגין צובע תקתוקיו בלבן
ואתה,
אהובי-
אויבי...
אתה בכלל לא איתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.