אוטו בחצר הבוקר
מעיר לרווחה את הציפורים
ופסיעה קלה באוזן
את פנסי הרחוב הכבים
בשעת הדמדומים של הבוקר
אנחנו מתבוננים
יותר קל לבכות בשמחה
יותר קל לחיות בזריחה
קול מכושף בציר הזמן
ציפור כחולה מזדחלת החוצה
שמיים חלקים בצד השני של החיים
לפעמים השמש פוסחת על זרים
בגדים תלויים חבלים רטובים
אולי מחר יהיה קריר
הירח זורח ביום סגריר
הכוכבים שקעו לאור הגדול
שחיכה בהמשך החלום
שעינה את עצמו
בחוסר ציפייה לאתמול
ואני חשבתי לעצמי
כמה שלא אדע,
כמה שלא אדע לחיות
לא אדע איך תאהבי אותי היום
בתוך צנצנת צבעים מתערבבים
אקח לי את צבעי הקשת הנותרים בידי
ואעשה מהם תפילה
תפילה קטנה תפילה אחרונה
מתפלל לעצמי
נשארתי פה לבדי
נשאתי את פרי עד הריקבון האינסופי
כן!
העולם מלא באנשים
כולם יצורים צהובים ומשונים
כי אם הייתי אלוהים
הייתי משסה את צבאותי באחרים
אם הייתי אלוהים
זה היה קל להעמיד פנים.