בית 1

מה הטעם בחיים?
הכאבים שלא עוברים,
לא נורא אם לא אחזור,
ולא אשאיר כלום מאחור.

בית 2

המאבק שלא נגמר והכוח שלא נשמר
אולי מאותתים שזמני עבר.
הראש שכל הזמן בוגד והגוף שכל הזמן בודד,
למגע האנושי לליטוף הנשי.

בית 3

התהילה שכבר עברה והאויב של הנשמה,
שתמיד נותן את ההרגשה,
שזה לא כל-כך פשוט ואת הרצון למות.
החצי חיוך שעזבת לא מנע ממני לרדת למקלט,
להיתקע שם לעד ולהרגיש בדד

בית 4

האדים מהקפה לא מפסיקים להיגמר
אך הוא כל כך מעורר.
הנר והקפה השחור
מזכירים לי את העבר ואת זה שלא אחזור

בית 5

לשיר הזה אין פזמון חוזר,
אולי גם אני כמוהו לא אחזור.
הפנים האדומות והקול החנוק
מסביר לי שאני אולי פקוק
ואין לי ברירה ואין שום דרך חזרה

בית 6

השיר הזה הוא שיר פרידה,
אולי מהחיים אולי מהכתיבה.
הדמעות שזולגות על הנייר
לא יצליחו להשכיח את החיוך שעבר.