[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מאיה סקליארוב
/
המסע הרוחני שלי

השתחררתי מהצבא, מה עושים? עוזבים הכול ונוסעים להיזרק באיזה
כפר עזוב במזרח. נמלטים מהאזרחות המאיימת, מההורים, מהלחץ,
מההמולה. אני לא הייתי צריכה לנסוע רחוק בשביל זה, פשוט
התנתקתי מהמציאות, התחלתי לחפור בנשמה, ולחפש.

חיפוש... כשאני מסתכלת סביב אני רואה אנשים אבודים, אבודים
בתוך עצמם, ומחפשים. אני מודה שזה קצת מנחם לחשוב שאני לא לבד
בתוך הבילבול הזה, אך השאלות עדיין בלי תשובות, וכל יום שעובר
נוספת עוד שאלה, ועוד שאלה ועוד, כן, כן, שאלה.

כמה קל לברוח לעולם הזה, עולם הזה של שקט, שלווה, האופוריה
הזאת שמנתקת אותך מהמציאות וגורמת לך לראות את העולם בצורה
ורודה כל כך.
והתפתיתי... עליתי על הענן הורוד הזה והתחלתי לאט לאט לעלות
ולרחף...
ככל שהתרחקתי מהאדמה ההרגשה רק השתפרה, כי למעלה האוויר הרבה
יותר צח, יש הרבה יותר שקט ויש הרבה יותר טוהר, טוהר שכמעט ולא
קיים יותר על ה"אדמה".
וככל שהתרחקתי התחלתי להתבונן פנימה, פנימה לנשמה.
וכאן מתחיל המסע שלי.

המסע אל תוך עצמי, זה מסע מעניין. זה מסע שגורם לך לראות דברים
מעבר. מעבר לשגרה היומיומית, החובות וההתחייבות שלנו כלפי
היקום. כל שאלה לגבי החיים מקבלת מס' משמעויות. זה גורם לך
לחשוב שהחיים שלך על כדור הארץ זה מעבר לצירוף מקרים, אלא באת
לעולם לתרום, להשאיר חותמת. זו לפחות האמונה שלי, וזה ממלא
אותך וזה הכוח שמניע אותך הלאה.
אבל מהי החותמת שאני אמורה להשאיר??? זה יכול להיות קצת מבלבל,
וזה משבלבל גם אותי.
משום מה, הענן הורוד כבר לא כזה ורוד...

מה? למה? איך? כל כך הרבה שאלות בלי תשובות. ואז חשבתי, אולי
לא הכול כזה מורכב, אולי לא תמיד צריך את כל התשובות לכל
השאלות. אולי פשוט צריך לחיות את החיים האלה כפי שהם ולאסוף את
התשובות בדרך?
כן, עדין יש לי הרבה סימני שאלה, והחיפוש שלי עדיין לא הסתיים
ואולי הוא גם אף פעם לא יסתיים, ואולי ככה זה בעצם אמור
להיות.
אנחנו מחפשים ישועה, דרך להגשים את עצמנו בעולם הזה, ולהיות
קצת מעבר לכל הזוהמה שמסביב ולפעמים מאבדים את עצמנו לתוך
עצמנו.

הענן שלי לט לאט ירד לאדמה, ושוב הרעש ושוב ההמולה.
אני עושה צעד ראשון על האדמה המוצקה...
אני מסתכלת מסביב ואני יודעת שלא הכול מושלם.
אך אני יודעת, שיש לי את הכוח כדי להתמודד עם העולם.
והכי חשוב, שמהענן שלי אני בכל זאת לא נפרדת,
כדי שתמיד, כשאני ארצה לנשום קצת "אוויר צח", אני עולה
עליו...
ומרחפת...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מאז שגיליתי
שבשפיך יש אותה
כמות קלוריות
כמו בקולה, אני
אפילו עוד יותר
רעבה.





דוגמנית ברגע של
תוגה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/8/06 15:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה סקליארוב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה