לחיות בעולם הזה זה לא קל, זה ג'ונגל, כל אחד רוצה לטרוף את
האחר. כל כך הרבה לחצים מסביב עד ששוכחים מה אנחנו באמת
צריכים. מנסים לנתח כל דבר, פלוסים, מינוסים, המוח עובד שעות
נוספות ואנחנו מזניחים את הלב, את הנשמה.

חיים לפי סדר מסוים, לפי נורמה חברתית שנקבעה בידי החיים, וכבר
לא יודעים אם ככה באמת טוב לנו או שפשוט הוכנסנו בלי רצון
לאיזושהי תבנית שאינה מתאימה לנו.
כמובן שיש את השאלה הגדולה, מהי התבנית שמתאימה לך, או לי, אבל
השאלה עוד יותר גדולה היא; האם יש לנו אומץ ללכת ע"פ התבנית
הזו?
בכולנו יש חלומות חבויים שאנחנו לא נותנים להם להתבטא בגלל
נורמות חברתיות ולחצים שונים שמפעילים עלינו האנשים שיקרים
לנו.
כמה קל ללכת בדרך הזאת, דרך ישרה, דרך שכולם הולכים בה, דרך
שמצפים שנלך בה, דרך שבה ההורים שלנו הלכו ועכשיו אומרים שזה
תורנו.
אבל אולי זו לא הדרך שלי.

הבעיה היא שאני עדיין לא יודעת מהי הדרך שלי, ולעמוד במקום אני
גם לא רוצה, אז אני פשוט הולכת. ואולי זו לא הדרך הנכונה
בשבילי? אבל דרכים מורכבות מהרבה שבילים קטנים שגם הם מתפצלים.
ואולי אני אמצא את השביל שלי, שביל החיים שלי, שיביא אותי לדרך
הנכונה... שלי.

MaYa. S.