קיבינימט, אני אומר לה, קיבינימט, שלוש שנים אני סובל מזה
שהתחת השמן שלך מפרק לי כיסאות בבית, שלוש שנים! רק בגלל זה
בכלל הלכתי ונהייתי נגר. אז אני לוקח אותך החוצה כדי לשמור על
הכסאות ומה קורה? אף אחד לא אומר לי שלום! למה? כי כל מה
שהאנשים רואים זה אותך! אותך, אותך ורק אותך! ואני אומר
קיבינימט! פעם אחת, פעם אחת אני רוצה שיראו גם אותי. אז נעלתי
אותך קצת בבית, מה קרה? אז את יוצאת לי פתאום מהחלון!? אני
חוזר הביתה, וקהל של מאה אנשים, עומדים ומסתכלים עלייך תקועה
שם בחלון כמו פו הדב, קומה שלישית, עם כל הבטן שלך מסתירה לי
את המסגרת של החלון ואני אומר לכבאי בכניסה לבניין, "קיבינימט
זאת אישתי" והוא שואל את האנשים: "מישהו מכיר את הבן אדם הזה"
וכולם אומרים לו "לא!", כי הם אף פעם לא ראו אותי. אז אני ניגש
להוא שאחראי על הכבאים ואני אומר לו "תן לי לעלות, אני יודע מה
לעשות, חבל על המסגרת של החלון" וגם הוא אומר לי "לא!". אז את
יודעת מה - קוס אומו על החלון וקוס אומו על האאודי החדשה
שקניתי שנפלת לה פונקט על התא נהג  והכי קוס אומו על הכרית
אויר המחורבנת הזאת, שרק בגללה את עוד ממשיכה לשבור לי כסאות
בבית במקום להשתמש בארון מתים היפה הזה שבניתי לך שתקוע לי כמו
משאית בכניסה לנגריה.