מלכת הלבבות
מתנדנדת כשיכורה.

לעתים תראך ליבה
האדום הלוהט,
ושפתיה רכות.
ועתים תשזוף עינך,
רק ליבה השחור הקודר,
תעכיר ימיך.

בך מתעתעת,
מרוממת ופוצעת,
כגלי הים יציבה,
כרוח המשובה,
כחתלתולה המגרגרת,
שולפת ציפורניה ודוקרת.

ואם תרצה לאלצה להחליט,
אין קל מזה.
דרך ליבה יתד עץ תעביר,
נעוץ אותה על הקיר,
ורק פן אחד יישאר.
הזהו הפן שרצית, חבר?

(דצמבר 1999)