אני: לעולם לא אתן לך לפול,
תני לי להיות כנפייך,
ואראה לך מקומות נפלאים,
אראה לך את מה שרצית לדעת,
אראה לך את הכוכבים,
אראה לך את השמש,
אראה לך את קרניה,
אראה לך את חומה,
ואתן לך להרגיש,
עד שלא תוכלי לסבול את זה יותר,
עד שלא תוכלי לבכות יותר,
עד שהסבל ייראה רב כל כך.
אם תתני לי להיות כנפייך,
רק אז אתן לך לפול.  

אני: לא תוכל לברוח מאור הירח,
הוא יאיר אותך לכל מקום שתלך,
אם תרצה ואם לא הוא יהיה שם,  
כמוני,
שוטף אותך באור לבן חיוור,
וגורם לך להיראות אלוהי, ולא אמיתי, ולא שלי,
הוא גורם לך להיראות שייך לאור הירח,
גורם לך להיות מי שאתה באמת,
זאב בודד באפלה.

לא תוכל לברוח מאור הירח,
שחושף את כל האמת,
והאמת לבדה תנקה אותך,
כי אתה ראוי לאור הירח,
כמוני,
שטוף באור חיוור שגורם לך להיראות לא אמיתי,
גורם לך ליראות הכל ברור.
אני שונאת את אור הירח,
ואתה שם רק כדי להראות לי שאתה לא שלי,
מראה לי אמת שלא רציתי לראות ,
אי אפשר לברוח מהאמת,
אבל יותר מכל,
אי אפשר לברוח מאור הירח.