"בו!" ברגע שגל הסתובב ראה ממולו את הפרצוף
השעיר של החבר שלו מתן, שהצליח להבהיל אותו. גל נרתע
לאחור בבהלה.
"יופי אידיוט!" דחף אותו גל בניסיון להשיב את כבודו
שאבד אי שם.
"היי, שלא ייצאו לך העיניים!" אמר מתן בגיחוך קל.
"זה כ"כ ברור?!" אחרי שראה את המבט של מתן,
הוא הצטער ששאל. "אני רק מנסה לגרום לה להבחין בי"
אמר גל בנימה של ייאוש.
"בכך שתפחיד אותה ותסתכל עליה בלי הפסקה?!" חייך
מתן והתיישב לידו.
"אצל אמא שלך זה עבד אחרת". חייך גל בחזרה.
"עם גישה כזאת לא נראה לי שתהיה מעוניין בחדשות שיש לי
לגבי 'החברה שלך'". אמר מתן ועשה עצמו נעלב ונעמד במטרה
ללכת. הוא ידע שגל לא יעזוב אותו לשנייה עד שיוציא ממנו כל
מידע חדש, כל ציוץ לגבי עינת.
גל ידע שהמידע בד"כ לא יקדם אותו לשום מקום, הוא פשוט
אהב לשמוע סיפורים עליה מ"אנשי קשר" שלו שמכירים
אותה, כמו מתן.
כל סיפור, כל תנועה, מה היא אוהבת, מה היא שונאת, איזה מוזיקה
היא שומעת, ואפילו איזה בגדים היא אוהבת לקנות. כל פרט קטן
עליה היה חייב לעבור איכשהו דרך גל.
"אתה יודע שאתה לא הולך לשום מקום, אז עדיף כבר
שתשב". הסקרנות הרגה את גל. מה החדשות שמתן רוצה לספר לו?
"דיברתי עם עינת וחברותיה לפני כמה דקות. אתה מכיר את
חברה של עינת, שירלי?" שאל מתן. גל ידע מי החברות שלה,
החברים שלה, האקסים שלה, המשפחה שלה, ואם היה מתאמץ הוא אפילו
יכל לדעת את שמות חיות המחמד שלה.
"כן", השיב גל. להוט לדעת לאן זה מוביל.
"ביום שישי היא מארגנת איזה מסיבה פרטית לשמונה אנשים
בערך. זה יכלול ארבע בנות וארבעה בנים. מעוניין?" שאל
מתן בתקווה שאולי הפעם גל ישיב לו בחיוב על ניסיונותיו להכיר
בניהם.
מתן נחשב לאחד האנשים המוכרים בבית הספר. הוא ידע מי זה כל
אחד, התחבר עם כל הקבוצות השונות שהיו בבית הספר: חנונים,
פופולריים, סטייליסטים, ערסים, בנים, בנות, קטנים וגדולים. זה
לא שינה לו. הוא היה שייך לכל ארגון חברתי שהיה קיים. גל שקל
פעם אפילו להצטרף אליו ולעזור לו בכל הוועדות והעניינים
שקשורים לבית ספר. אבל בעוד גל היה עושה זאת כדי להכיר בנות,
מתן עשה זאת באמת ובתמים למען מתן עזרה.
מתן היה מאוד גבוה, בסביבות ה-1.90, הוא היה רחב, מן בחור
מגודל כזה. ולמרות השערות והזיפים שצמחו לו על הפנים, זה לא
הסתיר את העובדה שיש לו פנים של ילד. עיניים חומות, שיער חום
ארוך, ומבולגן רוב הזמן, שהגיע עד לכתפיים. הוא האזין לכל מה
שהיה ניתן לשמיעה, התעניין בכל התחומים האפשריים, אכל הכל,
והיו לו מיליון חברים פחות או יותר.
"לא". ענה גל בלי לחשוב פעמיים על הצעתו הנדיבה של
מתן. למרות שהוא בעצמו לא ידע למה הוא שולל כל ניסיון
להכיר אותה. הוא יכול היה לתת לעצמו אלפי סיבות, אבל חשב
שהסיבה האמיתית היא שהוא פשוט מפחד לשמוע ממנה סירוב, ולא היה
מסוגל לשמוע את המשפט "אני רק רוצה שנהיה ידידים". אם הוא
ישמע את זה עוד פעם אחת, הוא פשוט יירה במישהו מרוב עצבים.
למרות שלגל היו חברות בעבר, והוא היה מסוגל להשיג גם חברה
להווה, הוא פשוט לא שם לב לכלום. רק דבר אחד היה לו בראש,
ואיתו לא היה לו קל להתמודד. להשיג את עינת, אבל איך?! אולי
לפני שהוא מסרב לכל הצעה, כדאי לו לברר את כל הפרטים לגבי
המסיבה הפרטית הזו.
"אני שונא שאתה ישר שולל. למה שלא תנסה?" ניסה מתן
לשכנע אותו.
"אולי תסביר לי איך אני קשור למסיבה פרטית עם עוד שישה
אנשים שאני לא מכיר?" שאל גל בניסיון לרדת לשורש העניין.
"אתה מאוד קשור, וקצת יהיה לך קשה לסרב, כי כבר כללתי
אותך בפנים", אמר מתן בחשש. הוא דאג להגיד את זה לאט
לאט שגל לא יתנפל עליו בבת אחת.
לא שזה עזר הרבה. גל התחיל "להפציץ" אותו בשאלות.
"עשית מה???" שאל בכעס.
"לפני שאתה מתעצבן, תקשיב טוב מה הולך להיות ואחרי זה
תביע דעה". אמר מתן וניסה להרגיע אותו.
"אני מקווה שאתה לא רציני, אתה מכניס אותי למקום שבו אני
לא אכיר אף אחד ואין לי מושג מה הולך להיות שם. אבל מה שכן,
אני יודע מי תהיה שם, עינת. איך אתה זורק אותי ככה
פנימה?" שאל גל במהירות. באותה מהירות שנכנס לו האדרנלין
לדם ברגע שמתן הטיל את הפצצה.
"קודם כל תירגע, אתה סתם עושה פיל מעכבר, המסיבה לא מחייבת
היכרות בין אנשים. למרות שיש לי הרגשה שאחרי זה כולנו נכיר
יותר טוב." אמר מתן, והתחיל לדבר.
"שירלי, חברה של עינת, גרה עם סבתא שלה, ההורים שלה גרים
בחו"ל. סבתא שלה מתעסקת בענייני מיסטיקה. אתה לא מכיר
אותה, אבל יצא לי לראות אותה כשביקרתי אותך בחנות והיא נכנסה.
אתה בטוח תזהה אותה."
למי אכפת מסבתא שלה לעזאזל?! מה הקשר בין סבתא של שירלי אליו
ולמסיבה? ולזה שמתן הכניס אותו לשם בלי רצונו?
"ביום שישי סבתא שלה יוצאת מהבית, ושירלי רוצה לעשות ערב
של "סיאנס", העלאת רוחות, או איך שלא תרצה לקרוא
לזה אצלה בבית. אז הן הזמינו אותי ואני סיפרתי להן עלייך,
אמרתי להן שאתה מבין בכל העניין הזה. שאתה עובד בחנות שקשורה
לזה. ושאתה תזרום עם כל העניין. הן התלהבו מהרעיון וככה אתה
בפנים. אל תכעס ותנסה שלא לבטל את השתתפותך כי זה יגרום
לבעיות." ניסה מתן לשכנע אותו, אבל כל מה שאמר רק הכעיס
את גל עוד יותר.
"יגרום לבעיות?! בוא אני יגיד לך כמה בעיות צצו ברעיון
שלך להכניס אותי. אני לא מבין כלום בסיאנס, לא בהעלאת רוחות
ולא בדיבור עם נשמות אבודות. אני לא מכיר את האזור הזה, אלא
אם הוא עולה 50 שקל לאנשים מוזרים שנכנסים לחנות. אז לא רק
שאני אגיע לשם בלי ידע, אני גם אעשה מעצמי צחוק מול
כולם." וכשהוא אמר כולם, הוא בעצם התכוון לעינת. לא ממש
היה אכפת לו מהאחרים. מצד שני עכשיו אחרי שהוא נזרק לזה הוא
לא יכול לצאת. מתן שלף קלף חזק. עינת תהיה שם. אם הוא יבטל
היא תחשוב שהוא טיפוס לא רציני ולא אחראי. חתיכת דילמה, מה
הוא אמור לעשות?
"תשמע, אם תבטל אני אבין, אבל עזוב את כל העניין שסיאנס
זה ערימה של שטויות. אני חושב שזאת אחלה הזדמנות בשבילך להכיר
את עינת בלי בעצם לחשוב על העניין של מה היא תחשוב עליי. אף
אחד שם לא מנוסה בזה ולא מבין כלום.
אז גם אם תקרא ספר או שניים בעניין עדיין תדע יותר מאיתנו.
אז מה אתה אומר, אתה בפנים?" שאל מתן שוב את השאלה שהציקה לגל
כל כך מקודם.
אין לו דרך להתחמק. הוא יהרוס לעצמו כל סיכוי עם עינת.
מי בכלל הבטיח לו שיש סיכוי? טוב, הגיע הזמן להפסיק להתחבט
בשאלות ולהתחיל להזיז עניינים. גל חשב כמה שניות, והסתכל
על מתן כמו ילד שלא יודע אם בא לו לאכול סוכרייה או שוקולד.
"אין לך מושג איך לא בא לי להיות שם." אמר גל באכזבה.
"אבל אתה עדיין תהיה שם". סיכם מתן את הנושא בקול
מנצח וחייך חיוך כל כך כובש שלגל היה קשה לא להתעודד.









המשך יבוא