לוחמים חסונים, עטופים בשריון ומגן בידיהם
סביבם חומת ביצורים, אטומה לאויבים.
כך ישבו הם בנחת, ידעו לא עצב לא שכול.
עד עת אחת, ביקשו אויביהם להפוך לידידים
כך פנו נחפזים, להסיר את חומות העיר
לאחווה מיוחלת פניהם, תקווה לשלום.
אך אבוי,
ידידים שינו את פניהם, חזרו לאויבים
פרצו אל העיר בחניתות ורמחים
קטלו, בזזו, אנסו ושרפו, לא חמלו
ואני יקרתי, איך אפתח לך שוב
את שערי לבבי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.