[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מנדי המשיכה לחלום חלומות.
נראה שלחלומות שלה היה אופי של חלומות בהמשכים.
מצד אחד היא פחדה להרדם, כי ידעה שכל זה הרבה יותר מסתם
חלומות, מצד שני היתה סקרנית לדעת. בלילה שאחרי הלילה השני היא
ראתה את החלום הבא:



"ג'ון?... ג'וני?..."
"מה תום?"
"בוא לפה רגע."
"בסדר." ג'ון יצא לחצר.
"רואה את זה?" הצביע תום על הגופה של אביהם, "זה לא מרהיב
במיוחד, הא? נקה את זה מפה."
ג'ון היה אחוז הלם.
הוא עמד כך במשך דקה ופניו הפכו לבנות מרגע לרגע.
הוא רעד כולו.
לבסוף הצליח לומר: "מ... מה... מה קרה לאבא?!"
דמעות החלו לזלוג מעיניו.
"אה, זה? הוא לא התנהג אלי בכבוד. הורים הם לא יצורים נבונים
במיוחד, הא?" אמר תום וחייך אליו בחיבה.
"מ... מה!?"
"הרגתי אותו", הוא חייך. "הסכין שנתת לי ליום הולדת באמת
שימושית."
הוא העיף מבט לאחיו.
ג'ון עמד במקום, פניו לבנות לגמרי, דמעות מטפטפות על חולצתו.
"אתה... לא מצטער על זה, נכון?" שאל תום, כאילו מדובר היה
בבלון שהתפוצץ.
"אני אגיד את כל זה לאמא! אתה... אתה משוגע! אנחנו נשלח אותך
לבית משוגעים!"
"אה... אמא, ובכן..."
תום קפא במקום. לא, זה לא יכול להיות.
ל א   י כ ו ל    ל ה י ו ת.
הוא חזר וחשב.
"אתה, אתה לא..."
"הו, דוקא כן. היא היתה בדיוק כמוהו. להם לשניהם לא הגיע
לחיות."
"מה? מה לעזאזל קורה פה?! למה... מה... אני... אתה... הרגת
אותם!"
"כן".
"אתה, אח שלי, ילד בן 9 הרגת את ההורים שלך".
"כן".
"זה לא יכול להיות".
"הוא חי?" שאל תום ובעט בגופה של אבא.
"אתה!" ג'ון לא הבין מה קורה פה.
הוא סטר לתום על לחיו, מתנשף.
תום היה המום.
"מה שקרה קרה וזה בכלל לא משנה, עכשיו ביקשתי ממך לנקות את זה
מפה - תנקה! נו? אנחנו שותפים. אתה  אח שלי."
"כבר לא."
"מה?"
"אני לא אח שלך! אני לא יודע למה. למה עשית את זה? ואני בכלל
לא מבין מה קרה פה ו... ו... אבל דבר אחד ברור - אני לא אח
שלך."
"אתה לא יכול. אתה היית אח שלי מאז ומעולם, ואתה תישאר אח
שלי."
ג'ון הביט בו לכמה רגעים, מעורפל.
אחר כך הפנה לו את גבו והלך.
"אתה לא... לא... לא יכול."
אבל ג'ון כבר היה רחוק.
"טוב, לא צריך!" הוא רתח מזעם.
"לא צריך!"
"אני רציתי שנהיה שותפים... טוב, אז בעיניי גם אתה לא ג'וני
עוד, רק עוד אחד מהם, וגם אתה ודאי תצטער על זה. כולכם תצטערו
על זה!"
תום כעס. הוא כעס כמו שלא כעס מעולם.
העיניים שלו נפערו לרווחה והפכו מחומות לאדומות. אדומות
זוהרות.
זה כבר לא היה תום, זה היה יצור שטני קטן עם עיניים אדומות
וחריץ קטן במקום פה.
והוא כעס.
הוא כעס מאוד.
כל מה שרצה היה להרוס.
להרוס ולהרוס. את הכל. את כולם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בוא'נה, הבאתי
אותה בסימבוליזם
למצב היהודים
בגולה!


ש"י עגנון תופס
מוזה


תרומה לבמה




בבמה מאז 14/8/06 22:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נלי בראון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה