ידיה הצחורות בשני החללים
"הוי סד שלי!",
זועקת,
"הוי סד העינוגים!"

רגליה ארוכות, מפוסקות קלות
וילון של עור קטנטן לא מאפשר לראות
את הנקיק הצר,
את סוד המערה,
את המקור ממנו כמעט הכל נברא.

נאנקת היא בקול,
רוצה את המקל
שילחך רגליה
ואז להיגמל.

תליין גברתן קרב,
ראשו בשק כיסה,
עם שני חורים גדולים ומבטי זימה.

אז חשה מאחור
אנרגיה  של צינה,
והוא קרב בלאט,
לוחש הוא באוזנה:
"יפה...
יפה שלי..."
מחדיר את הקמיצה
אל פיה הלוהט
כגנב בעת פריצה.

מפשיל הוא הווילון ובידו השוט
מתנשפת היא בקול
"רוצה,
רוצה מכות!"

והוא אכן מצליף,
מלקה באחוריה,
עכוזה חיש מאדים
זקורות הן פטמותיה.

גועשת ורוחשת,
הגיעה לה פינאלה...
נוזל סמיך זולג,
והוא זועק:
"אינשאללה!"