פייה אחת שנקלעה אל תוך אחד החלומות היותר מתוקים שלי, מצאה את
דרכה אלי... עם חיוך - מה עוד אפשר לבקש מהעולם?
אני נותרתי בוהה בה במבט מזוגג, "מה עוד אפשר לבקש מהעולם?"
היא שאלה אותי שנית, ואני מתנערת מקורי החלום הורוד שעטפו
אותי, מסתכלת על המציאות המסובכת ומזילה דמעה. לא יודעת.
היא צוחקת ועיניה אמיתיות עם מבט ברור, כי היא כבר יודעת מה
שאני עוד פוחדת לשאול.
אני מתפלאת... פייה! מי יכול להאמין שדווקא אני מכולם אוכל
לקבל מתנה כזאת, כל כך יפה ובטוחה.
כשאני מסתכלת גם אני בטוחה, אמיצה וגאה. וכאני שלא מסתכלת,
פתאום פוחדת וחסרת ודאות.
"מה עוד אפשר לבקש מהעולם?" היא אינה מרפה, רוצה להבין מה
מתחולל לי בתוך הגוף. אבל אני עדיין לא יודעת.
סערה... סערת ברקים ורעמים מתחוללת לי בתוך הגוף, מכלה כל מקום
פנוי ומותירה שריטות מדממות על הנפש.
ברק אחד בורח וכמעט פוגם לי בפייה. היא נותרת דוממת, קצת
מבוהלת.
אני מנסה להסביר, אבל לא נוצרו מילים שיתארו מה קרה... אבל זה
מספיק והיא חוזרת לחייך.
אני, עצובה ככל שאהיה, נמסה פתאם - מי יכול לסרב לחיוך של
פייה?
היא חוזרת: "מה עוד אפשר לבקש מהעולם?" ואני כבר יודעת.

אותך.