-לילה טוב ליעב
-לילה טוב
הדלת נסגרה, הוא שמע את צעדיה העייפים של אמו חוצים את המסדרון
בקצב ההליכה הקבוע שלה תפיפת רגל עייפה אחריה נגררת השניה
ואז מגיע הניייייייי וווווההה של  דלת חדרה נפתחת ואחריה ה
ווווווההה נייייייי כשהיא נסגרת והידית משמיעה את קול האנחה
כשהיא נעזבת לנפשה. עכשיו נשאר רק לחכות לרעש הקפיצים מהמיטה
כשהיא מעמיסה את כובד משקלה העצום עליה.

עכשיו זה הזמן שלו, של ליעב שתמיד ידע להסוות עצמו ולהתקדם
בשקט מופתי הוא קפץ מהמיטה חיבר את מנורת השולחן לחשמל והעמיד
אותה ליד הארון בכדי שיחסום את האור שלה לעבר הדלת.
זה היה הזמן שלו תמיד הלילה  השעה הנוחה לו
הוא יכול לעשות עכשיו מה שיעלה על דעתו שלא כלול בלעשות רעש
פעמים היה מצייר לו על דף כל מני דמויות ממציא להם תסריט
ומכתיב להם את החיים שלהם. לפעמים כשהיה משחק היה בוחר לו איזה
דמות הוא יהיה מהלילה הקודם.
פעמים אחרות היה יושב וקורא שירים וסיפורים
הלילה הזה הוא סתם ישב ליד המנורה מכורבל כילוד ברכיו משוכות
אל פניו וידייו מחבקות אותן והוא מתנדנד קדימה ואחורה מקשיב
לשריקת הרוח שמנסה לפרוץ דרך סדקי החלון הוא התנודד קדימה
ואחורה ככה סתם בלי סיבה, מדי פעם הגב שלו נדפק בקיר
הוא רקד והרוח זימרה בריקוד שיבטי עתיק , כמו בזמן מלחמה.

ניייייי הוא קפץ ממקומו כיבה את האור וקפץ חזרה למיטה
וווההה הוא שמע את הצעדים הכבדים פותחים את דלת חדר השירותים.
הוא מתחפר בשמיכה אך עינייו פקוחות הוא מקשיב, הוא שומע את קול
המתקן של נייר הטואלט ואז המים יורדים הדלת נפתחת ונסגרת
והצעדים מתקדמים דלת החדר שלו נפתחת הוא עוצם את עינייו ושומע
את השקט של אמו המביטה בו הדלת נסגרת ושוב הצעדים העייפים ושוב
חריקת הדלת של חדרה והידית הסובלת והקפיצים.
הוא קופץ מהמיטה אוסף את ערימות הבגדים מהרצפה ודוחף אותם מתחת
לשמיכה הוא יוצא מהחדר ונכנס לשירותים הוא לא היה צריך להשתין
אז הוא סתם עמד שם כמה שניות ואז הוריד את המים.
הוא הלך אל כיוון חדרו פתח את הדלת וסגר אותה תוך שהוא עומד
עדיין במסדרון

בשקט הדממתי שלו כמו שרק הוא והמדבר יודעים לייצר הלך אל הדלת
לפתע רגליו נחבלות ונשרטות הוא בועט בחתול עוצר את זעקת הכאב
וממשיך אל הדלת בצליעה.
מסובב את המפתח לאט ויוצא לבניין ואותו התהליך של סיבוב המפתח
חוזר לסגירת הדלת
הוא הדליק את האור והביט על רגליו 8 שריטות והן עמוקות.
"חתול מעצבן" סינן בין שיניו ללא קול והחל לרדת במדרגות הוא
מצא את עצמו בחוץ הרוח מעיפה את שיערותיו על הפנים שלו הוא
מביט דרך החריצים מחפש את הירח ולא מוצא אין ירח הלילה
הוא עמד שם לבד לגמרי בוחן עם מישהו שם מציץ או בוהה או עוקב.
הכל שקט הוא החל ללכת.

העננים התאספו לכבודו צבע אדום מילא את השמיים הוא נזכר בחלום
לפני כמה לילות - עורב חצה את שמים אדומים מעונים וגשם נינג'ות
החל לרדת הוא החל לברוח מהם ומצא את עצמו זורק בוץ עם יורי
ואוריה על מבנה הספרייה העלובה של בית הספר.
ליעב עצר  הוא הסתובב ופנה לעבר בית הספר.

נבואת העננים החלה להגשים עצמה , טיפות גדולות וכבדות החלו
לפול על רעמתו הפרועה. הוא עצר פשט ידיו לצדדים עצם את העיניים
ונתן לטיפות החומציות לנחות על פניו וכך הוא המשיך ללכת.
ושם בין גן הילדים לבית הספר בצד הכביש הוא הבחין במוסטפה התלת
רגלי, שוכב בארשת אימה עינו השמאלית שכבה כמטר מלפניו ועכשיו
היא התחילה להתגלגל עם ערמות המים אל כיוון הביוב, רגליו
האחוריות נחו שבורות בזווית של 180 מעלות לכל צד, ראשו נופץ על
ידי סלע ענק ששכב לידו. ליעב עמד והביט בו צמרמורת עזה עברה בו
והוא החל להקיא.
הוא קם הושיט ידייו אל הגשם המתחזק והחל לשטוף אותן ואת פניו.

בזמן שהוא המשיך אל כיוון בית הספר הוא יכל להרגיש את האימה
והכאב הוא יכל לשמוע את קול ניפוץ הגולגולת.

מוסטפה הם קראו לו, כל יום אחרי הלימודים הוא היה עומד על
המדרגות מחוץ לבית הספר, כל יום הוא היה עומד שם ומחכה ללילך.
הילדה הקטנה עם שיערות הקש ועיניי הים העצובות מכיתה ב' הבן
אדם היחיד הכל העולם הזה שהיה טוב עליו. כל יום היא הייתה
שומרת לו את הסנדוויץ' שלה. היא הייתה קוראת לו משה על שם משה
דיין ליעב שמע אותה פעם בדרך חזרה מבית הספר הוא הלך מאחוריה
ומאחורי חברתה.
-מי זה משה דיין?
-נו הזה...בלי העין
-אבל לא חסרה למוסטפה עין
-לא, אבל חסרה לו רגל, והוא לא מוסטפה הוא משה!

ירון, שרון ואיתי המציאו לו את "מוסטפה" על שם מנקה הרחובות
הצולע.
כל יום בזמן שמוסטפה חיכה ללילך הם היו עוברים שם מיידים אבנים
לעברו ואם היה להם מזל היו מצליחים לבעוט בו חוץ מבימים שהיו
בועטים או מיידים אבנים על ליעב.

הוא הגיע אל בית הספר וירד במדרגות למעשה כבר ירד לו כל החשק
לזרוק בוץ על הספרייה אבל הוא לא ידע למה הוא סתם המשיך
כסהרורי. פתאום הוא שמע קולות הוא בא להסתובב ולרוץ אבל היה
מאוחר מדי הם עלו עליו.
הם ישבו מתחת לגגון מתחבאים מהגשם מוקפים בגל בקבוקים, חבורה
של גלייתים מפלצתיים

"היי ילד בוא לפה"
הוא עמד שם לא זז ככלב רטוב ספוג במים הוא רצה לברוח אבל רגליו
קפאו.
"בוא בוא רגע" הוא החל להתקדם עליהם לאט.
הוא עמד מולם הם גיחכו וצחקו ואז אחד מהם השתיק אותם "מה ? מה
את עושה פה?" הוא לא ענה ורק הביט בהם
אחד מהם המכוער שבהם קם ברכיו קרסו לרגע הוא כמעט נפל ואז
התיישר הוא חייך חיוך מרושע חושף שיניים צהובות שולף ערימה של
שטרות רוצה 100 שקל? ושלף שטר 200? הוציא עוד שטר 300 ? 400?
500? הוא נופף מולו בערימת השטרות ליעב רצה רק להעלם משם . בלי
לחשוב או להבין למה הוא חטף את השטרות והחל לרוץ
הוא התחיל לרוץ במדרגות והוא שמע אותם צועקים על המכוער שהוא
אידיוט והם התחילו לרוץ.
הם היו ממש מהירים בשביל אנשים שיכורים
הוא רץ הוא לא הביט אחורה אך הוא שמע אותם מתקרבים יותר ויותר
הוא זרק את השטרות שעפו הישר אל תעלת הביוב  הוא רץ והרוח
הייתה נגדו , מעיפה את שערו על עינייו
הוא נתקע באבן ענקית שמשום מה הייתה על המדרכה ונפל.

מטח בעיטות החלו לפלח את בטנו ורגליו וידיו ופדחתו ואז הגיע
השמן המרושע מתנשף ואדום
"היי האא  לכחתם את הכסף?" "לא הבן זונה זרק אותם"
" היי האא אדי הא הא אתה אידיוט,  בואו נלמד את הכלב הקטן
לקח"
הוא תפס את ליעב בכתפיים והצמיד אותו אל גדר גן הילדים הוא
הפשיל את מכנסייו והחל לדפוק אותו בתחת.
הוא זעק ואיבד את ההכרה

לרגע הכרתו חזרה עליו הוא הרגיש את הבן זונה השמן מפלח את גופו
הקטן פתאום ראה הוא מזוית עינו עטלפ הוא התקרב ועף מעליהם ואז
הוא ראה שזה בכלל לא עטלף אלא עורב הוא התעופף אל אחיו הם היו
שלושה שם הוא חשב מה 3 עורבים עושים פה באמצע הלילה? ועיבד שוב
את הכרתו.

השקט חזר. הוא פקח את עינייו והרגיש את אפו דביק מדם
ואז הוא ראה אותו. הוא הביט בו בעינו ששרדה וישבה בארובתה
הוא הביט בליעב בגיחוך  ופתאום ליעב יכל לשמוע אותו מדבר
"הכלבים יאכלו את איזבל בחל ישראל
המת לאחאב בעיר יאכלו הכלבים
והמת בשדה יאכלו עוף השמיים"

הוא נדם, עצם עינו ונפח נשמתו
הרוח הפסיקה הוא קם בכבדות מצא את מכנסיו ספוגי המים לבש אותם
וצלע אל ביתו הוא החל לעלות את המדרגות בבניין כל מדרגה הייתה
גיהינום כל מדרגה הוא הרגיש שהוא מתלקח בלהבות ואלפי מגלים
חותכים את בשרו
הוא פתח את הדלת בשקט ומיהר אל חדרו והחליף את הבגדים שלו
בבוקסר. הוא חזר אל הסלון לנעול את הדלת והחתול  הזדוני קפץ
עליו והתחיל להילחם בו דלת חדר אימו נפתחה היא הדליקה את האור
החתול פרש חזרה לספה היא הביטה בליעב בחרדה "מה קרה?"
" החתול האידיוט הזה, הוא שונא אותי."
"יהושוע עשה לך את זה?"

יום למחרת יהושוע נעלם
לליעב היה קצת חבל עליו אבל לא יותר מדי לאמא שלו הוא היה
חסר.


הוא שכב במיטה מקשיב לקולות הלילה
הוא חשב על משה ואל זה שמחר בבוקר יאסוף אותו מנקה הרחובות
בסלידה ויזרוק את פיגרו אל הפח.
הוא החל לתהות אם המזבלה מלאה בפגרי בעלי-חיים חסרי בית.



מוקדש לאח המת של איגי ופונגו.