אני כבר לא בודדה כמו אז, כלומר, אני כן אבל כבר לא אומללה.
יש לי את איציק. היצור הכי מושלם ביקום בערך. הוא לא באמת שלי
אבל הוא כל הזמן במוחי, כל דקה ובכל מקום שאני הולכת דמותו
תמיד עולה, חשיבותך כל כך התגמדה, ממש התאפסה. נדמה לך שאתה
עדיין מכאיב לי כשאתה מלטף לה את הרגל מול עיניי אבל אתה פשוט
מגוחך בעיניי, פתאום אני מבינה שאתה פשוט ילד קטן, כ"כ לא בוגר
ואין לך מושג בכלל עלי ועל איציק ואני גם לא רוצה לספר לך, זה
סוד שלי, ואם אתה תדע ממנו אתה רק תזהם אותו. מה שיש לי זה כ"כ
טהור ומושלם, וזה כ"כ רחוק מהעולם השיטחי והילדותי שלך. אני לא
מבינה איך הייתי איתך בכלל, אין לי אליבי להתנהגותי אבל זה לא
מעניין אותי כרגע, אתה שייך לעבר. אני רוצה את איציק המושלם
באדם, "המציל שלי", כמו שכינה אותו אליעז ולא ידע כמה צדק, הוא
הציל אותי כשטבעתי...
אתמול כשהגעתי לשם והייתי ממש עצבנית, הכי רציתי שהוא יהיה שם
וישאל אותי מה קרה, ואני אתחיל לשפוך בפניו את כל הבעיות שלי
והוא ינחם אותי ויתן לי עצות חכמות כי הוא ממש חכם. אבל הוא לא
היה שם אז הוצאתי קצת עצבים במכון הכושר כשאני לא מפסיקה לחשוב
רק עליו ולדמיין שהוא שם, מסתכל עלי. אבל הוא לא היה, ובמקומו
ראיתי את אבא של אושרת, שהוא גם חתיך ומבוגר, ואפילו התחיל
איתי קצת. הוא כל הזמן קרא לי 'חתיכונת', ואמר שאני נראית טוב
וכל זה, ואני זוכרת תקופה שרציתי אותו קצת אבל גם הוא, כמו
כולם, התגמד לצד דמותו של איציק.
כשנסעתי הביתה משם הפלאפון צלצל, הכנסתי יד לתיק והוצאתי את
הפלאפון כשאני חושבת לעצמי "מי זה יכול להיות בשעה כזו, בטח זה
איציק... חחח". הסתכלתי והייתי בהלם! זה באמת היה הוא! חיוך
ענק התפרש על פניי ועניתי לו בלי לחשוב פעמיים (אפילו ששלשום
קיבלתי 500 ש"ח קנס על פלאפון בנהיגה...) זו פעם ראשונה בחיים
שהוא מתקשר אלי. אני התקשרתי אליו פעם אחת בעבר כדי להזכיר לו
משהו לגבי השיעור, ז"א שהוא שמר את המספר שלי בזיכרון!

כל ה"חכמים" שאני מתייעצת איתם מסביב לגביו, אומרים לי שזה רק
פנטזיה ושאני צריכה להשאיר את זה ככה  כי אני רק אפגע מזה, אבל
אני לא מאמינה בזה, אני לא מהנפגעות. אני רק מתלבטת עם עצמי אם
אני מהמוסריות. אני משערת שכן.