יום שלישי בלילה אני חוזר מחברים. נוסע על אילון 100 קמ"ש, אני
לא מסגיר כלום, עוד יעצרו אותי במשטרה על הודעה באשמה, הכביש
ריק, הרמקולים באוטו צורחים שיר של ברי סחרוף ואני נהנה
מהחיים. פתאום אני מבחין בצד הכביש ברנו קליאו תקועה, מכסה
מנוע מורם ובחורה בלונדינית מיואשת מתפללת לאלוהים. אני עוצר.
גם אתם הייתם עוצרים לאותה בלונדינית.
"את צריכה עזרה?"
היא, מסתכלת עלי בחשש, "אתה מבין במכוניות?"
בהחלטיות אני ניגש למכסה המנוע מסתכל פה, נוגע שם, תניע את
האוטו, היא מנסה, הסטרטר משתעל ודומם.
"הלכה לך השתקמה של הנבדה את צריכה גרר למוסך".
אז תפסתם אותי, אני לא מבין במכוניות נכון, אבל זה גם אף פעם
לא עצר אותי מלהרים את מכסה המנוע בהחלטיות, בתקווה למצוא פתק
על המנוע שייתן רמז קטן וזה בטח לא יעצור אותי מלנהל שיחה עם
בלונדינית כזו.
"את צריכה טרמפ לאן שהוא?" אני מציע.
"לא תודה חבר שלי בדרך לאסוף אותי אני אסתדר".
שום דבר לא יצא מזה אני חושב לעצמי מחייך אומר בהצלחה נכנס
לאוטו ונוסע.

למחרת אני קם. הולך בעצלנות אל הדלת פותח אותה לאסוף את העיתון
והוא לא שם. אני גורר את עצמי למטבח לוקח קערית כריות מוזג חלב
ומתיישב על השולחן או הינה העיתון, השותף שלי כבר עבר עליו.
איזה בעסה להתחיל לעבוד מוקדם. מתחת לעיתון מבצבצת ערימת הדואר
ואני מתחיל לדפדף בו. חשבון חשמל, ארנונה, פרסומות ומתחת לכל
זה המעטפה ממשרד הרישוי בשבילי, למה הבוקר הזה היה צריך להתחיל
ככה? עשיתי רע למישהו? כבר עברה שנה? הם לא יפספסו אותי אף
פעם! הבני זונות, למה כל שנה טסט. מה הם רוצים מהחיים שלי,
נשבר הזיין!! במדינה הזו כל פעם שיש לי כמה שקלים חופשים
נופלים עלי! ממש לא מתאים לי לבזבז את הכסף שלי על זה עכשיו,
יש לי תוכניות. לא מספיק שאני משלם מס הכנסה, יש גם מס רכוש אה
לא נשכח את המע"מ מס קנייה ומס עיזבון.
כל החיים האלו אני עבד למדינה, ששולחת שרים שלא סיימו כיתה י'
לחו"ל על חשבוני ועכשיו גם הטסט לאוטו, ע ד מ ת י ? ? ?
אני גם משלם ביטוח חובה? למה? אאווייי ביטוח! גם את זה אני
תמיד מחדש עם הטסט. אין לי כסף!! תעזבו אותי. התעוררתי
לחלוטין.
טוב אין ביררה אבל אני חייב לקחת את האוטו למוסך לטיפול. עברו
כבר 4563 קילומטר מאז שהייתי צריך להכניס אותו לטיפול 10000.  
 

פיניתי יומיים חופש מהעבודה אחד למוסך ואחד לטסט ככה זה במדינה
כמו שלנו. בדרך למוסך עצרתי בבית המרקחת קניתי קופסת וזלין.
אני ניגש למוסכניק שלי משה, אני מתקן אצלו את הרכב כבר 6 שנים
ועדיין כל פעם שאני שם אני מרגיש שתיכף הולכים לדפוק אותי, טוב
נו בשביל זה קניתי וזלין.
משה אני פה לטיפול 10000.
"באמת?" הוא מתקתק במחשב ופתאום הוא מרים את הראש ואומר "אתה
יודע שהיית צריך להיות פה לפני 4563 קילומטרים". חייכתי, "משה
אתה מוסכניק לא איש הייטק תעזוב את המחשב ותתקן לי את האוטו",
"ובכלל מתי ציפי לימדה אותך איך להפעיל מחשב?"
אל תשאל הוא אומר "כל המכוניות החדשות האלו, אפילו עשיתי
השתלמות בגרמניה, בשביל  לחבר מחשב למכונית שיגיד לי מה
התקלה". "אני מוסכניק 30 שנה ומחשב יגיד לי מה לעשות! איפה
הימים הטובים?" בלה בלה בלה הוא ממשיח לנפח לי את המוח.
למה אני בכלל צריך לשמוע את הקיטורים של אדם שהולך לדפוק אותי
בלי להניד אף אף. משה אתה מתקשר אלי כשהאוטו מוכן נכון? אין
בעיה בערך ב-15:00 אני מתקשר.
12:03 הטלפון מצלצל אני מסתכל על המסך, משה, חיכיתי לשיחה הזו,
הלכו לך הגומיות על הציריות, אז תחליף גומיות משה מה הבעיה?
תראה גם הצירייה דפוקה אני יכול להחליף רק גומיות וזה יסחוב
כמה קילומטרים אבל אחרי זה אתה תיתקע ואז עם הגרר וציריות
חדשות כי כבר לא נוכל לשפץ את אלו, זה יעלה לך הרבה יותר.
איך זה שתמיד אני אתקע עם אני לא אסדר את זה? ומה הקטע, עוד
מעט או עוד כמה קילומטרים ואתה נתקע? אין להם משהו אינטליגנטי
להגיד? אז נכון אני לא מבין במכונאות אבל לא נולדתי אתמול עלי
לא יעבדו.
"משה מה זה כמה קילומטר?" "100 או 10000?" אני מתנסה להתחכם.
"אני לא יודע", הוא עונה אבל אם זה היה האוטו שלי הייתי מחליף
את זה עכשיו!!! כמו כלב שעכשיו צעקו עליו אני אומר בקול כנוע
תחליף משה תחליף ואל תשכח שאני הולך מחר לטסט אני לא רוצה
ריג'טים!

יום החופש השני, מי שמתחיל לקרוא את הכתבה מפה עוד יחשוב שאני
כותב על חופשתי המופלאה במועדוני החשפניות של מדריד אבל לצערי
לא על זה הכתבה.
את יום החופש השני שלי ביליתי במוסכים כמו את הראשון אבל הפעם
דווקא במכון הרישוי. קמתי מוקדם לעקוף את התור הרי רק אתמול
יצאתי מהמוסך מטיפול 10000 ותיקון ציריות שעלה לי רק 2000 ש"ח
10 דקות ואני עובר את הטסט. 0800 אני מתייצב ראשון בתור, אלק
ראשון בתור הייתי מת. קודם כל צריך לשלם על הבדיקה 60 ש"ח.
שילמתי מי אני, סך הכול בורג קטן במערכת, הינה אני בתור, רק 10
מכוניות לפני, כסף כיס. לפני יושבת בחורה בפ'גו 206 איך זה
תמיד רכב של כוסיות?? ברונטית מדהימה, הינה מתקדמים עוד קצת.
אני יוצא החוצה להתמתח ומגניב מבט לעברה. דווקא חמודה. הינה
הגיע התור שלה ואחריה אני. היא מפחדת לנהוג מעל לתעלה הזו, נו
אתה מכירים, איפה שעומדים שני האלו שבודקים מיתחת לאוטו. היא
יוצאת מהרכב ומבקשת מהבוחן לנהוג בשבילה, אך איזה טוסיק, איזה
פיגורה פשוט דובדבן. אני מחייך אליה היא מחייכת חזרה. הבוחן
ניגש אלי, הוא קולט את העניינים ואומר לי בחור, "אל תיפול,
תיזהר!" אני מסתכל עליו בחוסר הבנה, "להיזהר ממה?"
"תפתח מכסה מנוע", אני מציית "תיסע קדימה" שוב אני מציית,
"תזיז את הגלגלים לצדדים", שוב עולה בי ההומר הזה של ילד לא
מפותח,"איך אני יזיז אותם לצדדים הם מחוברים לאוטו" הבוחן לא
מבין את הבדיחה, נו כבר תפסיק לבלבל את המוח ותזיז כבר את ההגה
ימינה שמאלה שוב אני מציית בכניעה.
יופי אורות גבוהים, וינקרים, בלמים הינה הסוף ה ל ל ו י ה.
לך אליו הוא אחראי על החתימות, אני ניגש בשאננות, אני צריך
שתחתום לי פה.
"ממש לא בחור!!"
"מה?" אני נזעק, "מה עכשיו!!"
"לא עברתה טסט", הוריד במצח שלי מתחיל להתנפח אני כבר מתחיל
בדימיון לחפש איך ויותר חשוב עם מה אני מרביץ למשה המוסכניק
שלי. אתה צריך להחליף ווישרים ולוחית רישוי אחורית. אני רץ
אחורה להסתכל על הלוחית, היא בסדר גמור, אני נשבע לכם בכל היקר
לי, "תעזוב אותי למה אתה נופל עלי?"
"בחור אנחנו לא משחקים פה. לך תתקן ותחזור".
"אבל התור אני מתחנן, אל תיתן לי לעמוד בו שוב."
"אין ברירה".
הוריד שלי כבר מנופח, אני מדמיין את עצמי נוסע על הבוחן ועושה
רוורס לוודא הריגה. איך תמיד הם נופלים עלי עם השטויות האלו?
לוחית זיהוי אחורית אלק. פתאום בורח לי,"את הברונטית עם הציצים
שחררתם בלי שטויות למה אני? כי אני אשכנזי?"
"בחור אמרתי לך כבר קודם אל תיפול בזה!!"
שוב אני שואל את עצמי מה לעזאזל הוא רוצה ממני?? לך תסדר את
הדברים ותחזור, שוב מושפל אני מציית.  

ווישרים 80 ש"ח, לוחית זיהוי חדשה 100 ש"ח, אני חוזר לתור
מתוסכל, מה צריך לשלם שוב?? אני יוצא מהתור מחנה בצד וניגש
לשלם שוב, 19 ש"ח למבחן חוזר, אני שוב בתור. איי הינה הפג'ו
206 והיא עדיין בפנים איך זה שהכשילו אותה גם? שוב היא מפחדת
לנהוג מעל לתעלה ושוב הבוחן נוהג בשבילה, אני בוחן אותה שוב.
זה לא שיש לי משהו יותר טוב לעשות, היא באמת נראת מצויין, בזמן
שבודקים את הרכב שלה למטה. הבוחן ניגש אלי, בודק את הווישרים,
את הלוחית האחורית וחותם לי על הטופס.
"אתה עוד מסתכל?" הוא שואל.
"ברור תסתכל עליה".
"בחורציק הזהרתי אותך".
אני לא יכול להתאפק יותר, "על מה לעזאזל אתה מדבר?"
"אתה יודע מה, לך תסיעה לה את האוטו" הוא מציע.
אני ישר קופץ על המציאה. הינה הזדמנות להיות האביר על הסוס
הלבן, או לפחות בפגו 206. אני ניגש ומסיע את הרכב היא באה כולה
מחויכת להגיד תודה. אני חוזר לרכב שלי ומהנהן בראשי מימין
לשמאל כלא מאמין, הבוחן רואה אותי וצוחק.
"אוווויייי אלוהים מה זה השיער פנים הזה? והיא בכלל גמדה ושמנה
איך לא ראיתי את זה קודם??"
הוא ממשיך לצחוק, "מה אתה צוחק?"
"הזהרתי אותך", זה תמיד ככה, "המראה של העלמה במצוקה, בחורה
שנזקקת לעזרה גורם להן תמיד להראות הרבה יותר טוב ממה שהן
נראות במציאות".
מתוסכל אני נוסע הביתה. בדרך אני עושה חישוב מהיר עד עכשיו
הוצאתי רק 3159 ש"ח, וזה עוד בלי ביטוח. למה אלוהים למה?
מחשבה נוספת עוברת לי בראש, יכול להיות שגם הבלונדינית בצד
הכביש קרנה, בזכות אותה אפקט של העלמה במצוקה?
אני אישית מסרב להאמין.