New Stage - Go To Main Page


איך אתה כל הזמן מרגיש כל כך טוב עם עצמך?
לא מנסה אפילו להחזיר לי את כל השנים האבודות.



ולפעמים, אבא, אני מקנאה בילדות קטנות שיש להן למי ללחוש סוד
כשמחשיך, ולהביט כלפי מעלה בעיניים מעריצות.
אבל אני אף פעם לא מסוגלת להסתכל לך בעיניים, וכל שאני זוכרת
ממך מסתכם בכמה משפטים שחוזרים על עצמם מדי בוקר ולא מסמלים
דבר.



אבא... אני רציתי לצעוד אל האופק, לטבול באוקיינוסים הכי
מפחידים.
רציתי לדעת שכשאפול לאחור אתה תחזיק אותי, ושתאהב לשמוע אותי
צוחקת.
אבל אתה כאן רק בכאילו, כמו חלום שלא זוכרים בבוקר.



ואבא,
למה בזמנים הכי משפילים, כשכמעט נגמרתי לנגד עיניך, אתה רק
מלמלת שיהיה בסדר
והלכת להתכסות בסדינים שלך ולישון.



זה בסדר, אבא יקר,
הפסקתי לנסות בכל הכוח לפרוץ אל תוך הבועה היפה שלך.
וכמו קליפה מזכוכית חדשה, או אצבעות של תינוק שרק נולד,
אני מקווה בשבילך, אבא, שיום אחד (לא) תתנפץ לרסיסים.




19.5.2006




היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/8/06 17:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ויקטוריה קרוס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה